לפי התחקיר, מאז כניסתו של השר קיש לתפקיד, עזבו את המשרד כ-30 בכירים ובעלי תפקיד מקצועיים. מזרחי טען כי רבים מהם לא פרשו בשל גיל, כפי שטען המשרד, אלא בשל שינויי מדיניות ומינויים פוליטיים שהביאו לפגיעה בהתנהלות המקצועית. לטענתו, במקומם או לצדם, מונו מקורבים שאין להם רקע מקצועי משמעותי בתחום החינוך, אך בעלי קשרים פוליטיים או ארגוניים רלוונטיים לליכוד ולשר עצמו.
חומרת הטענות במיוחד בשל היות משרד החינוך גוף מרכזי האמון על עתיד הדורות הבאים והערכים המועברים לתלמידי ישראל. התחקיר מעלה תהיות על השפעת שיטת הפריימריז על התנהלות פוליטיקאים ועל הדרך שבה מינויים פוליטיים עשויים להשפיע על מערכת החינוך.
התחקיר הציג מקרים נוספים של מה שהוגדר כ"קשרי הון-שלטון". בין היתר נטען כי טל שר, אשתו של השר קיש ושמאית העובדת בעיריית כפר סבא, הייתה מעורבת במקרה שעלול להתפרש כניגוד עניינים, כאשר העניקה שירותים הקשורים לאדם המקורב לשר קיש, במסגרת דרישת העירייה להיטל השבחה בהיקף של כ-10 מיליון שקלים.
לאחר פרסום התחקיר אמש, כבר עלו טענות של תומכי הימין ברשתות כאילו מטרת הכתבה היא "ספין" להסחת דעת הציבור מסוגיות אחרות ובהן מעצר הפצ"רית. אלא שרק נזכיר לכל המלינים כי מערכת "המבקר" עבדה על החומרים במשך חודשיים, כך שאין קשר לעיתוי פוליטי.
אז מה יקרה עם "ממלכת קיש"? הרשו לי לנחש: כמה ימים של כותרות, התנפלות ברשת, כמה ספינים וזה יתאייד כמו שבא. כשהכוח שמחליט אם לחקור נמצא בידי אותן עולמות פוליטיים, למה שמישהו ימהר לטפל?
וכאן מגיע הרגע שבו אני שואלת את עצמי וגם אתכם: האם התחקירים האלה עוד מזיזים משהו למישהו? אולי, בלי להתכוון, אנחנו רק מחזקים את מי שנחשפים נגדם. כי היום, כמה שאתה יותר "לא מתנצל", יותר "על הראש של התקשורת", יותר מושחת, ככה אתה מקבל יותר מחיאות כפיים מהמחנה שלך.
ובכל זאת, למרות הציניות, אני כותבת את זה. כי אם נרים ידיים ונחדל מלצעוק, מלחשוף, מלדרוש, אז אין לנו יותר זכות להתפלא איך הגענו לשם. שינוי לא יגיע מהפוליטיקאים. הוא יגיע רק כשאנחנו, הציבור, נפסיק לקבל את זה כמובן מאליו.
התרעות פיקוד העורף