קראתי את הפוסט המזעזע שפרסמת, אברי, ונחרדתי. נחרדתי לגלות שאדם כמוך, אדם עם ניסיון, עם במה, עם אינטליגנציה מרגיש בנוח לשבת, לכתוב, לערוך ולפרסם את המילים המזוויעות שהעלית שם. ללא מחשבה, ללא חמלה, ללא כבוד בסיסי. הכול בשביל קצת פופוליזם זול. דווקא ממך ציפיתי לשפיות, ללב, לאנושיות.
מה שהקפיץ אותי יותר מהכול זו ההאשמה שלך שעינב היא זו ש"פילגה ושיסעה" את העם. לא הממשלה שקיבלה החלטות. לא הפוליטיקאים שזרקו בנשימה אחת הבטחות, נאצות וספינים. לא מי שבחרו בזלזול, בהתנשאות או בהפקרה. אלא עינב. האימא. זו שזעקה את הכאב הבסיסי ביותר שקיים להחזיר את הבן שלה הביתה.
תגיד, אברי, אתה שומע את עצמך? אישה ומאבק אישי על ילד אחד היא זו ש"שיסעה את המדינה"? איזו בושה אינטלקטואלית. איזו רדידות מוסרית. זו לא ביקורת - זה עיוורון מרצון, עטוף ביהירות.
בחרת לתקוף אם שבנה נחטף, חי שנתיים בגיהנום מתחת לאדמה ולתת לה ציונים על איך נלחמה, איך דיברה, על "הרמה" שלה ועל החינוך שקיבלה מהבית. תבין את גודל האבסורד: אדם שלא עבר יום אחד מהסבל הזה, יושב לו בנחת באולפנים עם משכורת מנופחת, מחנך אם חד-הורית שחיה שנתיים תחת עינוי מתמשך, על איך נכון לכאוב.
מי אתה, שתחלק ציונים על שפה? על סגנון? על מאבק? ומי שעליה שברת מקל היא אימא שאחזה מדי יום בתמונה של הבן שלה ולא ידעה אם הוא חי או מת. זה? זה קו אדום.
ואז הגיעו הקריאות המרומזות שלך לחרם - "לא אשלח את בנותיי ללמוד באוניברסיטת תל אביב", כי העזו לתת לאישה הזו תואר דוקטור של כבוד. לא פוליטיקאית מושחתת, לא עבריין מורשע, לא פרובוקטורית מטרילה. אימא. שבנה סבל שנתיים במנהרות חמאס מוכה, צמא, מורעב. במדינת ישראל 2023-2025 מכל האנשים בעולם, אתה בוחר דווקא בה?
מה חשבת שיקרה? שהימין ימחא לך כפיים? שאתה תהפוך פתאום לגיבור של הפיד הימני? שהממשלה תקרא לך להנחות את טקס יום העצמאות? אתה לא נהיית ימין, נהיית קטנוני, שיפוטי, מנותק.
במדינה מוכת טראומה וכאב אין "דרך נכונה" כשהלב נקרע. יש מי שמתפרק בצעקה. יש מי שנלחם ברחובות. יש מי ששותק ויש מי שמאופק. כל צורה היא לגיטימית. רק דבר אחד אסור: לשפוט הורה על איך הוא מחזיק את עצמו כשהילד שלו כלוא באפלה.
אתה מדבר על "חינוך"? איזה חינוך אתה מציג כאן לילדים שלך? חינוך של "אם היא לא מתנהגת כמו שאני חושב שצריך היא לא ראויה לכבוד"? זה חינוך של יהירות. של התנשאות. של לב שמתקשה לראות כאב אם הוא לא עטוף בניסוח נקי.
אברי, אתה הפכת את עצמך לבדיחה עצובה. לא מישהו שבאמת כואב לו על השיח, אלא מישהו שמנפנף בחמלה רק כשזה נוח ומסודר. בפוסט אחד איבדת את המעמד שלך כאדם שאפשר ללמוד ממנו מוסר. עזבת את הצד של האנשים ועברת לצד של החשבון הפוליטי, של ניסיון פתטי להתחבב על הבייס.
התרעות פיקוד העורף