אדם בן 76, כמעט חצי מרוסק אחרי לינץ' שעבר על ידי יהודים, נשאל האם הוא זימן את הלינץ' שעבר בגלל שהגיע עם מצלמה. זו לא שאלה. זו פרובוקציה זולה, האשמת קורבן עטופה במתק שפתיים. זו כבר קביעה, לא סקרנות עיתונאית.
אם ננסה לדמיין את אותה סיטואציה מזווית אחרת, זה כמו לשאול אישה שנאנסה "אולי זימנת את האונס כי לבשת מיני?". או כמו לשאול אישה שחטפה מכות מבעלה "אולי זימנת את זה כי לא נשמעת לבעלך" - אותה שפה, אותו היגיון, אותו מנגנון. זה עיוות מוסרי, להאשים את הקורבן במקום לחשוף את הפשע.
זה גם שקול לתרחיש איום אילו אדווה דדון תרוץ אחרי עבריינים עם מצלמה, בתוכנית התחקירים שלה, ותחטוף מהם לום בראש - זה מגיע לה? היא זימנה את זה?
עיתונאית שמונעת את הסיפור האמיתי, מנרמלת שנאה ואלימות. זו צביעות ברורה, עולם הפוך. תוקפים אלימים והקורבנות הם האשמים. ומה עם המציאות בשטח? איך הצליחה מגישת הטלוויזיה להסיט את הדיון מהאירוע המרכזי - יהודים ניסו לרצוח את האיש הזה, ומי שהציל אותו בסוף היה פלסטיני.
שוב עולם הפוך - המתנחלים האלימים הם "חפים מפשע" והקורבנות הם האשמים. כואב ועצוב לאן הגענו. בן אדם מבוגר הגיע לסייע במסיק זיתים, ראה אלימות של מתנחלים, מנסה להגן על חפים מפשע, לצלם, לתעד (כן, גם אם הם ערבים) והעיתונאית יושבת שם ומפנה לו אצבע מאשימה.
התרעות פיקוד העורף