בתחילת הראיון נשאל האם הוא תומך בסגירה. תשובתו הייתה רגשית: "עבדתי בגלי צה"ל 43 שנים, פגשתי את אשתי בגלי צה"ל, כל מה שאני הוא גלי צה"ל".
אבל גלעד לא התחמק מהאמת המרה. בכל פעם שמפקד חדש נכנס לתפקיד, הוא היה מזהיר: "יום אחד יבוא מישהו שירצה לסגור את גלי צה"ל, וההמונים לא יעלו על הבריקדות כי איבדנו אותם מזמן. תעשה משהו כדי לגייס מחדש את הקהל שלך. לא יכול להיות שהקהל האמיתי שלך, חיילי צה"ל, לא מקשיב לך יותר". הוא הוסיף ביקורת חריפה: "לא יכול להיות שאתה מדמה שאתה מגן הדמוקרטיה, כשבשום מקום בעולם, הצבא אין תפקידו להגן על הדמוקרטיה, הוא לא גוף דמוקרטי".
גלעד זיהה את הבעיה שנים לפני: "שנים אחורה, הרגשתי מזמן שגלי צה"ל מאבדים את האלקטורט האמיתי שלה, והיא הופכת להיות תחנת אקטואליה - זה פשוט לא המשחק".
הנוסטלגיה שלו לימים הטובים ממחישה את השינוי הדרמטי: "כשאני הגעתי לגלי צה"ל אי שם בעידן המזוזואיקון התחתון כשעוד הסתובבו דינוזאורים ביפו, הייתה אולי תוכנית אקטואליה אחת - הכול היה תוכניות של תקליטנים מצוינים שמגישים מוזיקה, מדברים, עושים שמח ומצחיק, מתעסקים בתרבות ולא דרך רכילות - עושים רדיו כמו שהיו פעם".
האבחנה שלו חדה במיוחד לגבי השינוי המבני: "יש פה תהליכים הרבה יותר עמוקים. גלי צה"ל הפסיקה לגדל כוכבי רדיו, והתחילה לגדל רק עיתונאים. ובגלגלצ היום לקריינים אסור להגיד שום מילה אישית אלא רק 'שמענו ונשמע'". הוא דרש לזכור: "אתם זוכרים איך היה נראה רדיו? זוכרים את אלי ישראלי ואת דורי בן זאב, אנשים שבכוח האישיות שלהם החזיקו שעות שידור והייתם חייבים לשמוע את זה?".
המטאפורה הקשה ביותר שלו התייחסה למהפך האקטואלי: "זה הומר בעוד ועוד אקטואליה שהיא סם מהיר ומאוד מתגמל. המאזינים נשארים, אבל זה סם שעושה אותך נרקומן ובסוף הורג אותך".
לסיכום, גלעד הסביר את הפרדוקס הטרגי: "לגלי צה"ל מעולם לא היה מנדט לקבוע סדר יום. היו זמנים של האזנות שיא, אבל שם התחילה הבעיה הגדולה". הוא חתם: "כשהיא הוקמה על ידי בן גוריון היא לא נועדה לייצר סדר יום פוליטי למדינת ישראל. זה שהיא שגשגה זה אחלה, אבל האחלה הזה מביא לסגירתה, זה התהפך עליה".
התרעות פיקוד העורף