השד כבר כמעט פרש לגמלאות, בקושי זכרו אותו, אבל אמסלם, שדמיונו - כמו עשייתו - מוגבלים מאוד, חיטט במגרש הגרוטאות ומצא את הקשיש מתפורר שם והעיר אותו בצהלה גדולה לחיים. וזה עבד לו, לפחות בפריימריז הקודמים במרכז, אז מוקם גבוה מאוד בצמרת. בסקרים האחרונים, אגב, התדרדר אמסלם כמה מקומות בדירוג הנבחרים בליכוד, ככה שעד הבחירות הקרובות צפוי הציבור בארץ לשמוע שפע שאגות חייתיות וגסות על הקיפוח האכזר של האזרח המזרחי האומלל במדינת ישראל.
ינון מגל מתוחכם יותר מאמסלם וגם מאוד אשכנזי, ככה שאופציית הקיפוח מלכתחילה ירדה מהשולחן. מגל, שבעצמו היה זקוק לנמר כלשהו שיישא אותו אל לב צופים רבים, בחר בשיטה שכבר עבדה במקומות שונים בעולם, בתקשורת וביער - תוקפנות, פראות, בוז, לעג, התרסה וכהנה וכהנה התנהגויות שספק אם בבית הפרטי שלו מישהו היה מתיר לו להתנהג ככה.
ינון מגל, להערכתי, מאוהב בפוזיציה הזו שלו לא פחות משהוא מאוהב בדוחות הרייטינג שהוא מקבל. הוא בטח לא מוטרד מהרגשות האפלים שהוא מעיר בלב אנשים, כמו שאמסלם לא מוטרד מכאלה. שניהם מודעים לגמרי לכך ושניהם ממשיכים לדהור קדימה בשיא המרץ. אם חשבנו ששמענו הכל מינון מגל, טעות גדולה בידנו.
בכל פעם מגל מעלה את סכום ההימור עוד ועוד, ולא רק שנמצאים די ישראלים שמריעים לו הידד, גם התקשורת, בסכלותה, מסייעת לו. כל משפט מרושע ונבזי משלו זוכה להדהוד בכל פינה, בסיוע גלגול עיניים צדקני שאומר "אוי ואבוי, שמעתם מה שמגל אמר?", ומעורר עוד סקרנות כלפיו, ועוד רצון לצפות בו - בדיוק מה שינון מגל רצה ובדיוק מה שהוא מקבל.
התרעות פיקוד העורף