לדעתי זה סופר לא מקצועי, התפקיד של שופט הוא לתת את הדעה האישית שלו, זה לא מתאים ללחוץ על שופט אחר, שירי לא זקוקה להכוונה. והמרחב הזה, שבו שופט שומע לבד, מתפוגג כששופט אחר מנסה להזיז אותו בזמן אמת. ולמען האמת הרגשתי שזו פשוט דרך לעשות רגע טלוויזיוני שייכנס לשידורי הפרק (כפי שקרה בפועל).
וזה בדיוק מה שחבל: הוא לא אכזב. הוא פשוט לא היה יכול לעמוד בכל הסופרלטיבים הדרמטיים האלו, הציפיות מגיעות לשמיים כאשר אני שומע שהשופטים משתפכים ככה. ולכן, דווקא אם איתי ושאר הפאנל היו נותנים רגע של שקט, של הזדמנות נקייה, הייתי מתחבר הרבה יותר.
וכעת אתייחס לאודישנים עצמם:
הפרק השני היה מלא כישרון, רגעים ושיחות. אבל כלל גם שיעור קטן בפרופורציות: התלהבות יתר יכולה להאפיל על מוזיקה. פשוט צריך לזכור שגם רגע יפה צריך זמן לנשום. וכמובן הדבר שכבר הפך להרגל מעייף: ההצהרות על "אירופה". גם בפרק הראשון וגם בשני נאמר למתמודדים שהם יהיו נהדרים באירוויזיון עוד לפני שבכלל שרו לתאיר אמרו את זה עוד לפני שהוציאה מילה, ואצל שירה זלוף זה הגיע מיד אחרי הביצוע. באמת שאין צורך בציפיות גבוהות מידי אצל המתמודדים, שמקהות את תחושת התחרות אצל הצופים. אני חוזר על עצמי אבל אם כולם "מנצחים", וכולם "נציגים", וכולם "לוקחים את אירופה" - מה בעצם הרעיון בתחרות? חוץ מאלו היו הרבה כישרונות ומרגיש לי שעונה נהדרת לפנינו.
התרעות פיקוד העורף