אם יש משהו שחייל, כל חייל, שונא, הרי זה רק לחכות שיחליפו אותו. זה נכון בשמירה בשתיים בלילה כשהעפעפיים כבר כמעט נדבקים ואתה מחשב כל דקת שינה שנותרה לך עד להשכמה - כל איחור של דקה מצד המחליף שלך בעמדה יגרור זעם (מוצדק!).
זה נכון שבעתיים במסע אלונקות שבו נשמע "טססס..." (לקוראינו המשתמטים: זה משהו שעושים כדי לסמן החלפה של נושאי האלונקה) אבל ההחלפה מבוששת להגיע - שם אפילו איחור של שנייה הוא עילה לריב גדול שיפרוץ במאהל הפלוגתי אחרי שהסגל ילך.
זה נכון גם ברמת המאקרו, של עשרות אלפי חיילי מילואים שמחכים (ספוילר: קלישאה לפניכם) שעוד מעגלים ייכנסו מתחת לאלונקה, עת הם מונים כבר מאות ימי מילואים, קידומים שנעצרו, עסקים שקרסו ומשפחות שנקרעו - זה עוד לפני הסכנה להיפגע פיזית ונפשית.
כשדונלד דאק בכה
נתניהו, הדוגמה הקיצונית ביותר לאיש ציבור שהמצפון ממנו והלאה לחץ, אחר כך איים - ובסוף החליף אותו במישהו שיכול לדגמן ציניות במיטבה כדי לקדם נייר שיעגן את ההשתמטות בחוק, במסווה של חוק גיוס.
חזקה על ביסמוט שלא היה מגיע לאולפן "פגוש את העיתונות" אילו היה נכון לספק תשובות לשני מראייניו, שלפחות בנושא חוק הגיוס יש ביניהם תמימות דעים נדירה, כל אחד מסיבותיו שלו.
ביסמוט הקדים ואמר שהוא לא רוצה לדבר סרה בקודמו בתפקיד, ח"כ אדלשטיין - ואז התחיל לדבר בו סרה... אדלשטיין, כך טען, לא הצליח להביא את החוק אל קו הסיום, בעוד שהוא, ביסמוט הוא פעלתן כמו... כמו מי? ובכן - כמו תומאס הקטר! נשבע לכם שאני לא ממציא את זה.
התרעות פיקוד העורף