איתמר הוא בחור מקסים, נעים, אפשר להתאהב בו בשתי שניות. אבל מוזיקלית? זה לא שם. היו זיופים, היו בריחות. דנה ואיתי נתנו אדום, ודנה גם הסבירה בפשטות: זה לא אירוויזיון. ואז אסי ורתם לחצו על הסייב, ובאותו רגע כל הדיון נהפך למשחק. כי כמה שאני אוהב אותם - הם לא השופטים. יש פה פאנל של אנשים שמתעסקים ונשומים מוזיקה, מזהים מי בשל ומי עדיין לא. אז כששני מנחים, מצוינים ככל שיהיו, מחליטים לבטל החלטה מקצועית - זה מרגיש כמו זילות הפורמט.
וזה לא נגמר שם. אם כבר עוסקים בזילות, העונה הזו מראה שוב ושוב עד כמה ההפקה מתעקשת למתוח את האודישנים בצורה מלאכותית. פרקי אודישנים ארוכים, מלאים במועמדים פחות רלוונטיים לאירוויזיון וגודשים בפרסומות. זה מרגיש שאת האודישנים הטובים ביותר ראינו בפרקים הראשונים, מאז אנחנו במדרון חלקלק. יש תחושה שמנסים להגדיל את השורות, לא את הרמה. וכשהדרך לאירוויזיון קצרה וכל כך תובענית זה מיותר.
האודישנים
איתמר אחיאל, בן 21. בחור מתוק עם לב גדול. אבל מוזיקלית זה פשוט לא שם. זיופים, בריחות קול, הגשה לא יציבה. דנה ואיתי מזהים נכון שזה לא אירוויזיון ולא מספיק מקצועי כרגע. ואז הסייב קורה. מהלך מיותר בעיניי, שלא ישרת אותו ולא את התחרות. הוא לא בשל, וניסיון להציל אותו לא יעשה אותו מוכן יותר.
האודישן המצטיין שלי: נווה לוי. קול נדיר, חד פעמי, כמעט לא מהעולם הזה. הוא לא מושלם, אבל הוא מסקרן, ומלא פוטנציאל. ובערב קצת בינוני זה היה רגע של קסם. אם ההפקה רוצה שהעונה הזו תהיה משמעותית באמת, לא להתעקש למתוח עוד ועוד זמן עד שהקהל פשוט יתעייף.
התרעות פיקוד העורף