וכן, מגיע להגיד את זה בקול: ההפקה עושה עבודה טובה. אבל דווקא מתוך הפרגון מגיעה הצעה אחת שמרגישה לי חיונית לעונות הבאות - אם רוצים שהתחרות באמת תזנק מדרגה, הגיע הזמן לעבור לנבחרת קטנה, איכותית ומצומצמת יותר.
הפורמט היום עמוס מדי. יותר מדי אודישנים, יותר מדי מתמודדים שנכנסים ויוצאים בלי סיבה אמיתית, ורגעים של קלילות שמתארכים על חשבון עבודה מקצועית. כשמצמצמים, הכל מתחדד: אנחנו מקבלים רק את המתמודדים שבאמת יש להם פוטנציאל, ובהפקה יכולים להתמקד בפיתוח אמיתי ובעבודה יותר ממוקדת. מעבר לכך, זה גם הרבה יותר הוגן. פחות אנשים שעוברים את האודישן ואז חלומם מתנפץ מהר מאוד, ומנגד יותר כאלה שמקבלים הזדמנות אמיתית לצמוח.
לכן שלב ביניים של “מחנה אימונים" ללא הדחות, יכול לשדרג את כל התחרות: לקחת נבחרת קטנה, לעבוד איתה בצורה מקצועית וללטש אותה עוד לפני השידורים החיים. זה גם מרים את רמת הביצועים, גם בונה חיבור רגשי לצופה, וגם מוודא שאנחנו מגיעים ללייבים עם מתמודדים בשלים, מדויקים ופשוט טובים יותר.
והכי חשוב, זה פותר להפקה את השאלה איך להאריך את התכנית כמו שהם רוצים, בלי לפגוע בה מבחינה מוזיקלית ומקצועיות. בסופו של דבר, “הכוכב הבא" מוכיחה פעם אחר פעם שהיא יודעת למצוא נציג, אבל אני חושב שהדרך לשם יכולה להיות מדויקת, וממוקדת. וזו הצעה שבאה מכל הלב - בתור אוהב אירוויזיון ואוהב של התוכנית. אני חושב שגם מהשטח אני שומע תלונות של אנשים שמרגישים כמוני לגבי כמות המתמודדים שעוברים.
הטיזר של השבוע, כרגיל, התנהל כמו כותרת ראשית בעיתון בכתבה: “הביצוע שהלך רחוק מדי?". פרומואים הם סוג של ז’אנר אתה לוקח רגע קטן, מנפח, מקפיץ, מטלטל, ומקווה שמישהו בבית יגיד: “וואו, חייב לראות את זה". לרוב נשארת עם טעם של “בסדר, נו". אבל הפעם זה דווקא עבד.
האודישנים
ליהי בוטבול היא מתוקה, היא נעימה, והיא שרה יפה. אבל לא כל קול נעים מוכן לבמה ענקית. זה היה ביצוע עדין מדי לטעמי. שירי הרגישה את זה ונתנה אדום, אבל שאר השופטים התרצו והעבירו אותה. חמודה מאוד. מוכנה? אני לא בטוח.
ניתאי אברהם, בן 26. הביצוע המדובר של הערב. טכני, חזק, דרמטי - אולי קצת יותר מדי דרמטי. המקומות שבהם הוא נכנס למניירות ולסלסולים הרגישו מעט מוגזמים, אבל עדיין ברור שהוא זמר מעולה. שאר השופטים אהבו אותו, ורק אסף הרגיש שהשיר יצא מהמסלול.
התרעות פיקוד העורף