הסדרה התיעודית מובילה את הצופה למסע אינטימי אחר חייו ופעולתו של היוצר. באמצעות ראיונות, חומרי ארכיון ושיחות פתוחות עם סקורסזה עצמו, היא מרכיבה דיוקן שמתבונן בשורשי ההשראה שלו, במערכות היחסים שהשפיעו עליו ובחיפוש המתמשך שלו אחר משמעות. זו אינה מחווה נוסטלגית אלא הזמנה להתבוננות אנושית ויצירתית מחודשת בדמותו של סקורסזה.
ראשית כל, צריך לענות על מה שכולם תוהים לגביו: האם הסדרה מיועדת רק לחובבי קולנוע מושבעים? התשובה היא לא. "מר סקורסזה" אינה נחלתם הבלעדית של מי שראו את כל סרטיו ויכולים לצטט את הקריירה שלו לפי שנים. היא מיועדת גם לאלו, אבל בעיקר לאנשים שמונעים מסקרנות אנושית: מי שאוהבים אמנות, ספרות, מחשבה, שאלות על חיים ומשמעות. אין צורך להיות מעריץ קולנוע כדי להתחבר לסדרה - מספיק להיות אדם שמקשיב לסיפור של אדם אחר, שמבין שהיצירה היא דרך לראות את העולם.
בעולם הוליוודי שמספר לעצמו בעיקר סיפורי סינדרלה - כישרון שמתגלה בן לילה, הצלחה מיידית ומעמד שנבנה כמעט ללא מאמץ - הדרך של מרטין סקורסזה נראית אחרת לגמרי. אף שהיה ילד ונער מוכשר עם נטייה טבעית לקולנוע, שום דבר לא הונח לו על מגש של כסף. כל צעד קדימה שליווה את דרכו האישית או המקצועית הגיע עם מחיר, ולעיתים גם עם שני צעדים אחורה. דווקא ההתמדה, הסירוב לוותר והיכולת להמשיך למרות הכישלונות והספקות, הם אלו שהפכו אותו לאחת הדמויות המזוהות והמשפיעות בקולנוע עד היום. לא מיתוס שנולד - אלא אדם שנשאר, התעקש, ובנה את המעמד שלו לאורך זמן.
בחירה זו גם מובילה להתבוננות בסקורסזה כאיש משפחה: אב לבנות שמופיעות מדי פעם על המסך ומאירות פינה אחרת בדמותו - זו שאינה גלויה לציבור. בנותיו הבוגרות מרוחקות, מנומסות, ובעיקר ממחישות כיצד זה לגדול מול אדם שנמצא רוב חייו במסע יצירתי ורוחני אינסופי.
נוכחותן מהדהדת את נוכחותה של מילר עצמה - בתו של אייקון תרבותי שחי בעולם של יצירה מיתולוגית ודרמה אישית. החיבור בין דמות האב שלה לבין דמות האב של סקורסזה מעניק לסדרה רובד רגשי נוסף, כמעט פסיכואנליטי, וממקם אותה לא רק כמסמך תיעודי על קולנוע אלא גם כחקר על משפחה, קרבה ומורשת.
התרעות פיקוד העורף