בכל שבוע היא ספק מראיינת ספק צולבת איש מהמחנה הנגדי. כמעט כל המרואיינים שלה מספקים מופע מעורר השתאות של בורות או התנשאות או מיזוגיניה או גילנות או גזענות או הכל ביחד.
יפה לראות שדרומי כמעט לא צריכה לעבוד, היא רק נשענת על מסעד הספה, עם חיוך מעט מרושע, כמי שאומרת לעצמה, זהו, אני את העבודה שלי לשישי עשיתי. שבת שלום.
יותר מפינה טלוויזיונית מוצלחת, דרומי חושפת משהו עמוק יותר על מחנה המרכז-שמאל, שכל מה שנותר לו להציע הוא רק התנגדות לנתניהו. התנועה הרל"ביסטית היא הכושלת ביותר בפוליטיקה הישראלית, היא מובסת פעם אחר פעם ופועלת כבומרנג מפואר - היא מנציחה את שלטון נתניהו ומבצרת את ממשלתו.
או אז אדם מלא גאווה מתיישב על הספה מול נוה דרומי, מתרווח וחושב לתומו: היא לא יודעת על מי היא נפלה. בתוך שלוש או ארבע דקות מבטו נופל, טיעונו קורס, מחשבותיו נודדות, שטף דיבורו נקטע, הוא נוזל מולה, ובשארית כוחותיו הוא מתאמץ להיזכר באג'נדה שליוותה אותו רוב שנותיו, ולא מוצא דבר, ומתחיל לפלוט דברי בלע או שטות או טיפשות או יהירות.