הסיפור של מלאכי ישבור אתכם: דוקו ישראלי שלא דומה לשום דבר

אחרי ההלם הראשוני אופיר אינו יכול לעמוד במראה והוא פשוט הולך הביתה. לאפרת לא מניחים את התינוק על הבטן כמו שנהוג, אפילו לא מראים לה את התינוק, והיא נותרת שעות לבדה, ותוך כדי כך מבינה שמשהו נורא התרחש. בימים הבאים אופיר מסרב לראות את התינוק, אפרת רואה אותו לעיתים, וקרב מתחיל בתוכה: הזעזוע ממראהו ומנגד הכוחות האמהיים הפועלים בתוכה.

אחרי מספר ימים, בלחצו של אופיר, מחליטים בני הזוג כהן להשאיר את התינוק בבית החולים. מי שמטפלת בנולד היא המיילדת בת שבע. עם הימים נפשה נקשרת אליו. בתמונות הסטילס האותנטיות הלא קלות לעיכול נראה מלאכי - זה השם שנתנה לו - מונח בזרועותיה, ותחת טיפולה האוהב מתרחש לעיני הצופה הבלתי ייאמן - התינוק איכשהו נראה כמעט כמו תינוק רגיל שבא לעולם.

אחרי מספר חודשים מחליטה בת שבע שתינוק אינו יכול לגדול בבית חולים. היא רוצה לאמץ את מלאכי הקטן ולקחת אותו לביתה. אלא שבביתה ישנם בעלה שלומיק ושמונה ילדים נוספים שכבר הביאו לעולם. הם מחליטים לערוך הצבעה בין כל ילדיהם ועל פי ההחלטה ינהגו. תוצאות ההצבעה שנערכת בקרב המשפחה היוצאת דופן הן חד־משמעיות: כולם רוצים את מלאכי כאח קטן שיצטרף למשפחה. ומלאכי מצטרף. כאמור בן חדש למשפחה, שווה זכויות, המתקבל באהבה עצומה וגדל עימה.

מלבד העיוותים החיצוניים, מלאכי אינו סובל מפגיעות אחרות. הוא גדל עם בני המשפחה לאורך שנים, מפתח אהבה גדולה למוזיקה ועוסק בענף באופן מקצועי. עד גיל 15 הוא עובר 40 ניתוחים שמעלימים חלק נכבד מהפגמים בפניו: אוזניים מלאכותיות נוצרות עבורו ומושתלות בצידי ראשו, וקו סנטרו מוזז.

כשמלאכי מגיע לגיל בר מצווה, מחליטה בת שבע, שאף על פי שאיננה מוכנה שיקראו לה מלאך אבל כל התנהגותה מזכירה מנהגי מלאכים, שלא ייתכן שמלאכי לא יכיר את הוריו הביולוגיים. אופיר ואפרת, במהלך כל השנים שעברו מאז הולדתו של מלאכי, עוברים ייסורים נפשיים קשים.

למעשה בפעם הראשונה שבת שבע יוצרת קשר טלפוני עם אפרת, האחרונה כה מזועזעת וטורקת את הטלפון. בת שבע איננה מוותרת ומתקשרת מיד פעם נוספת. הפעם אפרת נרגעת מעט ומשתפת פעולה בשיחה. לחגיגת הבר מצווה של מלאכי הוריו הביולוגיים כבר מצטרפים.

"מלאכי", שביימו והפיקו עדו בהט ונועם דמסקי, הוא סרט שמלבד היותו תיעוד של דרמה מרתקת, הוא סיפור על אנושיות והתנהגות אצילית, שהיה מעודד אם היה ניתן לומר שהוא מעורר תקווה בימים הישראליים האפלים האלו, אבל למרבה הצער הוא אינו כזה. אנחנו לא אוהבים את בן השכן שבא לעולם עם מראה שונה. ספק אם אנחנו אוהבים את בן השכן בכלל.

נדמה לי, גם אמירה זו לא נתמכת באיזו סטטיסטיקה רשמית, שאצילות מסוג כזה שהפגינה בת שבע והפגינו שלומיק בעלה ושמונת ילדיהם, אפשר למצוא ביתר קלות בקרב מגזר חובשי הכיפה. לא זוכר שצפיתי בסרט או קראתי על משפחה חילונית שאימצה, בנוסף על שמונת ילדיה, פעוט פגוע כמלאכי.

הסרט אינו מספר היכן בת שבע ובני משפחתה מתגוררים, אם ברובע עירוני או בהתנחלות, או אם היו מאמצים, נגיד, פעוט ערבי פגוע. אינני יכול - באקלים הישראלי הנוכחי - להתעלם מהשאלה הזו שמנקרת בתוכי, ואם יש דבר ששאלה זו מלמדת, זה עוצמת הזעם והפילוג בין ישראלים לישראלים, אבל בנטרול כל אלה אי אפשר שלא להתייצב מול משפחתה של בת שבע ולהריע להם.

מלאכי היום כבר בן 27. כבר מזמן הוא אינו נראה כמו אדם מכוכב אחר. הוא חי חיים מלאים עם משפחתו, נפגש עם בני משפחתו הביולוגית, ורק דבר אחד חסר לו: בת זוג שתאהב אותו. שתוכל להתגבר על השונות הוויזואלית שלו שנותרה בולטת. שתהיה מלאך כמו בת שבע.