העניין הוא כזה. מעבר לזה שמעניין לשמוע את רביץ אחרי שנים ארוכות של שתיקה ומעבר לכך שמרתק לראות את יוני רכטר פתאום שש אל מיקרופון ומדבר - וכמובן: מעבר להתרגשות כאשר שומעים את השירים שהיו ועודם חלק בלתי נפרד מפס הקול של ילדות ישראלית, מגלים שאת רוב התובנות שמעלה הריאיון הזה, יכולנו לנסח לבד, אפילו במילותיו של רכטר עצמו: "אנחנו סוג של נחמה לאנשים שנזכרו מה הייתה פעם המדינה הזאת".