וכששירי המשיכה לדבר, האמת יצאה החוצה: ההפסד בגמר היה עבורה חוויה צורמת, כמעט כואבת. לא חוסר מזל, לא אכזבה רגעית, אלא משהו שנשאר איתה לאורך שנים. היא סיפרה שלא יכלה לשמוע את הביצוע הזה תקופה ארוכה, כי הוא הזכיר לה את התחושה של החמצה, של משהו שהיא רצתה מאוד ולא קיבלה. ודווקא בגלל ששירי מקרינה בדרך כלל עוצמה ושליטה, היה משהו מרגש בפשטות הזו.
איך הוא דחף אותה קדימה, איך הוא חלק מהסיבה שהיא עמדה על במות ענק, זכתה בתפקידים בלתי נשכחים, כבשה את ברודוויי והפכה לאחת הזמרות הכי חזקות בישראל. ויותר מזה - זה מסביר למה היא שופטת כל כך רגישה, כל כך מדויקת, כל כך חכמה. היא יודעת איך מרגיש המסע של המתמודדים כפיינליסיטית בתוכנית ראליטי ושנים לאחר מכן גם כנציגת ישראל באירוויזיון.
הטיזר שסוף סוף דייק
בשבועות האחרונים היו לא לא מעט תלונות על הפרומואים, אבל אני חייב להודות שהטיזר לקראת הפרק של ליל אמש דווקא דייק. ״הילד עם הקול המפתיע״ היה אחד המקרים הבודדים שבהם הקדימון לא ניסה למכור לנו דרמה מוגזמת אלא הבטיח משהו - וקיים. ולמרות זאת, משהו בתהליך הסינון של הערב היה מוזר: יותר מדי מתמודדים לא מספיק בשלים עברו. וזה יוצר תחושת פיזור. אתה רואה אנשים חמודים, מוכשרים, אבל רחוקים מנבחרת או אירוויזיון. זה מעלה שאלה פשוטה: למה להעביר אותם אם גם לשופטים ברור שהמסע שלהם ייעצר מהר מאוד?
האודישנים:
התרעות פיקוד העורף