כאשר צופים מקבלים מצד מחוקקת בכירה, שאמונה על הוועדה, הצהרות שלפיהן גוף תקשורת גדול הוא "אנטי-ישראלי", או טענות גורפות לגבי "דיכוי", "ריכוזיות" ו"תבהלה" - זו אינה ביקורת לגיטימית, אלא שיח שמדרדר את אמון הציבור במנגנוני הביקורת שעליהם נשענת דמוקרטיה בריאה. ובמילים אחרות, כל גוף שבעיני הממשלה יהיה ביקורתי לממשלה, הוא ייקרא אנטי ישראלי, ויזכה לקנסות ענק.
נשבעת שהגעתי לראיון עם נפש חפצה ונקייה לשמוע מה עומד מאחורי הכוונות לחוק החדש, ויצאתי מזועזעת, נדהמתי לגלות שמי שחשב שהחוק נועד "להיטיב עם התקשורת", התבקש תוך דקות להבין שמדובר בתפיסה אחרת לחלוטין: נקמה אישית, תפיסה הרואה בתקשורת לא מנגנון חיוני לדמוקרטיה, אלא יריב פוליטי שיש "ליישרו". כך נראה תהליך חקיקה שמונע מאינטרסים אישיים ולא משיקולים דמוקרטיים. וכך נראה ראיון שאמור היה לשכנע והפך לאזהרה מחמירה.
זה לא מאבק בין ימין לשמאל. זה מאבק בין דמוקרטיה שמעוניינת בתקשורת חופשית, לבין ממשל שמבקש לצמצם אותה, כדי לחזק את מעמדו, ולהגן על עצמו מחשיפות מטלטלות של שחיתויות, וכעת מתברר שגם מונע מאינטרס אישי פרטי, שברוב המקרים הוא נקמה אישית.
התרעות פיקוד העורף