בסוף השבוע שעבר צוין היום הבינלאומי לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. מוגבלויות לצורך זה הן שם משפחה לנכויות פיזיות, כולל קטיעות ושיתוק, ולפגיעות מנטליות כגון מוגבלות שכלית, אוטיזם וכיו"ב. לרגל היום החשוב דילגו ב-YES על האופציה הקלה של סרט דוקו או שניים בני 50 דקות וגמרנו, ופרגנו קטגוריית צפייה שלמה ומכובדת של סרטים וסדרות דרמה שגיבוריהם מתמודדים עם מוגבלויות שונות.
"קוד הדממה" היא סדרת מתח, שהגיבורה בה היא אליסון וודס, צעירה חירשת העובדת בקפיטריית המשטרה. במקביל צוות בלשים בתחנה עוקב אחר קבוצת עבריינים שידוע כי היא מתכננת שוד תכשיטים. למישהו עולה הרעיון לגייס את אליסון, הקוראת שפתיים עקב חירשותה, למעקב אחר החבורה. היא צופה בשידורי הבלשים הנמצאים בשטח, ומביאה בעזרת מיומנותה מידע יקר ביותר. אלא שאליסון נסחפת בהתלהבותה ומתקרבת לשודדים קרוב-קרוב עד כדי כך שהיא מקיימת קשר רומנטי עם אחד מהם.
במדינת ישראל קיימות מספר פסיקות בתי משפט לטובת שילובם של אנשים עם מוגבלויות בחברה ולפחות פסיקה עקרונית אחת של בג"ץ, בדיון בעניין הורים לילדים שנולדו עם תסמונת דאון בדרישה לשילוב ילדיהם בחינוך הרגיל. המדינה התנגדה לדרישת ההורים בטענה כי הדבר יהיה מורכב ומסובך מדי.
שוב ושוב חזרה התופעה של הורים, מסיבות מנומקות על פי הגיונם שלהם, ולפעמים סתם, המסרבים לנוכחות ילדים עם מוגבלות בבית הספר שבו לומדים ילדיהם, ולעיתים אפילו בהסעות (!) לבית הספר. בשכונה בראשון לציון התברר לדיירים כי בקרוב יעברו לגור באחד הבתים שישה נערים אוטיסטים במסגרת השתלבותם בקהילה. צעקות השכנים עד השמיים נשמעו מיד: "נכים? לא בשכונה שלנו. זה יפחיד את הילדים".
התרעות פיקוד העורף