זה לא החזיק הרבה זמן: שכן ב-2024 טופולם חזר לשידורים, בשנה שעברה נפלה ההבנה בתאגיד השידור הדני כי מדובר בנכס אירוויזיוני רציני, ולכן ב-2026 הוא ימונה שוב רשמית ללוות את כל שלושת שידורי האירוויזיון בדנמרק - קאמבק מפואר למרכז הבמה, לא כקוריוז נוסטלגי אלא כסמל. קול מנוסה בעידן שבו התחרות זקוקה בדיוק לזה.
גם את הנהלת האירוויזיון הוא מסרב לתקוף. כשנשאל אם ה-EBU טיפל נכון בביקורת סביב ישראל, תשובתו קצרה: "אני לא רואה שום סיבה לבקר את ההתנהלות". בעידן שבו כל החלטה הופכת מיד לקרב, זו עמדה חריגה. מישהו שמוכן לראות את המציאות בצורה מורכבת, לא לתמוך באף צד באופן בלעדי, אלא לדאוג לטובתו של האירוויזיון - כי בסוף המוסד הוא מה שחשוב.
אולי זו הסיבה שדווקא עכשיו, בשיא הסערה, הקול הזה זוכה להקשבה מחודשת. אותו פרשן שפוטר לפני שבע שנים חזר - והפך שוב לאחד האנשים שמסבירים לאירופה מה בעצם קורה כאן. לא מתוך אהבה לישראל, ולא מתוך עוינות, אלא מתוך תפיסה פשוטה: אם כל עימות פוליטי יהפוך לחרם תרבותי - בסוף לא יישאר איפה לשיר.
התרעות פיקוד העורף