באותם ימים כשליאורה עברה ליפו, הג'נטריפיקציה (תהליך עירוני חברתי של מעבר אוכלוסייה ממעמד בינוני גבוה לשכונות חלשות) כאן הייתה בשיאה. "כשהתחלתי לכתוב זה היה האישיו הכי חם. היו פינויים של אנשים מבתיהם והפגנות עם דגלי פלסטין ביפו, שמאז נעלמו לחלוטין. הרשויות, העיריה והקבלנים פינו את כולם. את האנשים שנשארו מ-48' ואת בני הדור השלישי שאיבדו זכויות. לאחרונה אני לא פוגשת כאן לפחות שליש מהתושבים הערבים שהיו אז. רבים עברו לרמלה ולוד. בגינת הילדים, שבעבר נשמעה בה בעיקר השפה הערבית, השפה המדוברת כיום היא עברית. גרים כאן יהודים שמרביתם אמנים, מוזיקאים ואלטרנטיביים למיניהם", מסבירה קמינצקי.
"הטון שונה בכל אחת מהסדרות אבל מכולן לקחתי משהו ל'יאפא'", שיתפה. "מ'כפולים' לקחתי את היכולת לשזור מולטיפלוט, מ'פאודה' עונה ראשונה, לקחתי את נקודות המבט ההופכיות על הסכסוך. אבל הסדרות הכי אישיות שלי הן 'אדומות' ו'יאפא', הן מאוד קרובות לליבי".