עד עכשיו הכל הוחזק תחת עננה: הכחשות, טענות לרדיפה, שתיקה רועמת. אבל מהרגע שההודעות, התמלילים והראיון של פלדשטיין יצאו החוצה, כבר אי אפשר רק להכחיש. אפשר להתכחש, אפשר למשוך זמן, אבל השאלות לא נעלמות.
והשאלה הגדולה מכולן: אם פלדשטיין טוען שנתניהו ידע, הורה, היה מעורב - מדוע אין חקירה פלילית תחת אזהרה? גם אם פלדשטיין אינו דובר אמת, עצם הטענה מחייבת חקירה כזו. זו שאלת מיליון הדולר של הראיון: איפה השב"כ? איפה המשטרה כדי לברר שורת שאלות מטרידות, כמו מתי נודע לנתניהו שלשכתו עובדת למען קטאר? האם ידע שלשכתו עוסקת בקמפיין השחרה נגד מצרים ובניית תדמית לקטאר? האם נתניהו ידע על הדלפת המסמך שסיכן לוחמים ומקור מודיעיני?
האם להאמין לאלי פלדשטיין? האם לא? האם ידע שקיבל כסף מקטאר? האם לא ידע? אלו שאלות לחוקרי השב"כ והמשטרה. אבל דבר אחד ברור: פלדשטיין נראה כמי שעשה הכל עבור הבוס. נאמנות עיוורת, הערצה כמעט דתית, ליונתן אוריך, לבנימין נתניהו - זה היה מעוז חייו. לשם הוא כיוון את כל חייו.
אסנהיים בחר לפתוח את הראיון בסיפור חייו הקשה של פלדשטיין: ילד מגמגם, שלא חש שייך, שהקריב משפחה דתית והתגייס לצה"ל. שלא תתבלבלו לרגע - גם אדם עם סיפור חיים מורכב, שתרם רבות למדינה, יכול לבצע פגיעה חמורה בביטחון המדינה. והמעשה כאן חמור מאין כמוהו.
הפצת מסמך סודי, שנלקח בדרך פלילית מתוך חדרי אמ"ן והודלף לתקשורת זרה כדי לעקוף את הצנזורה הישראלית - זו עבירה ביטחונית קשה. שריפת מקור מודיעיני, סיכון לוחמים, קמפיינים נגד מדינות זרות בזמן מלחמה - כל אלה מחייבים הענשה חמורה ביותר. זהו רק חלקו השני של הראיון, אבל דבר אחד ברור - הראיון הזה מחייב תשובות ברורות:
התרעות פיקוד העורף