הנבחרת מצטמצמת, האירוויזיון מתקרב והלחץ רק עולה! כל החלטה אמורה להיות מדויקת יותר, חדה יותר ובעיקר - מחוברת למטרה האמיתית שלשמה התוכנית קיימת: לבחור נציג לאירוויזיון. אלא שדווקא כאן, בפרק שבו כבר היינו אמורים לראות שינוי תפיסתי ברור, נחשפה שוב הבעיה הגדולה של הפורמט - הבלבול בין ריאליטי לקדם הישראלי לאירוויזיון.
ופה בדיוק מתפספס הערב הזה. נווה לוי הוא זמר מוכשר מאוד, עם קול גדול ונוכחות מרשימה. מייקל ארפז הוא מוזיקאי מנוסה, מקצועי, עם יכולות ווקאליות שלא ניתן להתווכח עליהן. אבל שניהם כל אחד בדרכו - פשוט לא מתאימים למה שמצליח באירוויזיון בשנים האחרונות. זה לא עניין של גיל, ולא עניין של איכות. זה עניין של סגנון. נווה נשען בעקביות על אותו עולם ים-תיכוני (שאני מאוד אוהב אישית), באותו כיוון, בלי ניסיון אמיתי להתאים את עצמו לצרכים של הבמה האירופית. מייקל מייצג סגנון בוגר, מסורתי יותר, כזה שכבר פחות מצליח לייצר אימפקט בתחרות שמדברת בעיקר לדור צעיר, חובב גימיקים ואקסצנטריות.
דווקא סתיו וקנין לטעמי מתמודדת עם פוטנציאל גבוה יותר להתאמה לאירוויזיון, עם צבע אחר, נוכחות בימתית ויכולת להשתנות, היא זו שמשלמת את המחיר. והאבסורד הגדול? שגם השופטים עצמם חוזרים שוב ושוב על כך שנווה לוי לא מתאים לאירוויזיון. אז אם כולם מסכימים על זה - למה להעדיף אותו על חשבון סתיו? כאן בדיוק מרגישים את הרגע שבו שיקולי הריאליטי גוברים על השיקולים האירוויזיוניים. זה לא מרגיש מקצועי נטו. לפחות לדעתי האישית.
בקרב הראשון, מייקל ארפז נתן את אחד הביצועים הטובים שלו העונה - קול חזק, מדויק, בטוח. ועדיין, התחושה נותרה זהה מבחינתי: זה פשוט לא אירוויזיון. מנגד, תמיר לוי היה חד, כריזמטי, עם נוכחות בימתית מרשימה. המצלמה אוהבת אותו, יש לו וייב נכון, ואפשר בהחלט לדמיין אותו כנציג. הניצחון שלו היה מובהק.
ואז הגיעה ההדחה. סתיו וקנין בחוץ. נווה לוי ומייקל ארפז בפנים. ופה קצת קשה להגן על ההחלטה. בסופו של דבר, "הכוכב הבא" לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתנהל כאילו היא רק תוכנית ריאליטי. זה קדם אירוויזיון. הקהל רואה, השופטים אומרים, והפער בין הדיבורים למעשים הולך וגדל. אם באמת רוצים לבחור את הנציג הטוב ביותר – הגיע הזמן לפחות שיקולים כללים, ויותר דגש על אירוויזיון.
התרעות פיקוד העורף