בן גביר התראיין ממרפסת פתוחה בקריית שמונה, עוטה מעיל שחור כשמאחוריו עצי פיקוס מתנודדים מהרוחות העזות והוא נלחם באוזנייה שרק רוצה להימלט מאוזנו כשהוא מבקש דבר אחד, תנו לי להשלים משפט. שאלתם. תנו לי לענות. הוא מנסה להעביר נקודה. הוא שולט בפרטים, ומביא נתונים. זה לא היה כוחות.
תמיר סטיינמן הוא ממילא חוליה חלשה בהגשה, זו לא הפוזיציה המושלמת בשבילו, וזה ניכר בייחוד בראיונות פוליטיים עם אשף הטריקים והמניפולציות התקשורתיות במשחק הקל בכל הזמנים: איתמר הודף השאלות.
סטיינמן נראה כמו ה"מיכל פעילן" של העולם הגברי. הוא עובד עם רגשות ולא עם עובדות. "אבל איתמר למה אתה אומר את זה", "נו די, כבוד השר", "אני מבקש שלא תתייג אותנו" הוא מתחנן, אבל בן גביר כבר תייג, וכבר סימן, וכבר ניצח. בן גביר פונה שמאלה ומדבר עם דובר אמיתי או דמיוני שנמצא מחוץ לפריים ואומר לו באחד הקטעים שנולדו לארץ נהדרת: "הם הבטיחו שלמרות שהם שמאלנים הם יתנו לי לדבר, אני לא מבין את זה, הם לא מסוגלים לשמוע שאלה".
עוד לפני שהוא טומן להם פח, הם מתנדבים ליפול בו. במקום לעצור את הריאיון הם מתבלבלים וממשיכים. זריפי לוקחת את הפיקוד ולא יודעת מה לעשות איתו: "בוא אדוני תספר לנו, מה בהמשך מבחינתך או ש.., תמיר רצה לשאול שאלה, סליחה אני לא רוצה..." תמיר מקבל את הכדור, ורק מחפש להשליך אותו הלאה, בפיו אין לא שאלה ולא נעליים. הוא מחזיר לבן גביר. "טוב, בוא נרגיע את השיח. בבקשה. תשיב ונמשיך, בבקשה".
התרעות פיקוד העורף