כמעט דבר מכל אלה לא נשאר. התחנה התעקשה לפלוש לתחומי האקטואליה ולנהל ויכוחים פוליטיים בשידור, תוך שהיא שוכחת את מטרתה, ייעודה וסיבת קיומה: שידורי צבא ההגנה לישראל.
לטעון שזו זכותו הדמוקרטית במסגרת חופש הביטוי משול לטענה על זכותו של כל חייל לסרב פקודה כי היא פוגעת בחופש הפרט. ברור לחלוטין שתפקיד התקשורת לבקר, להזהיר ולחשוף את השלטון בכשליו - חד-משמעית. אבל מה הקשר לתחנה צבאית, במיוחד זו שנולדה בחטא וממשיכה להתקיים בנס? גל"צ היא חלק מהצבא, שתפקידו להגן על המדינה ולנצח במלחמה, לא לשמור על הדמוקרטיה.
לפני כחודש אברי גלעד, שצמח בתחנה והוביל אותה, סיפר שכשהגיש את "המילה האחרונה" ו"עשה פוליטיקה בשידור", לדבריו, הוא הרגיש חוסר נעימות עמוק שזה משודר בתחנה צבאית. "לא הבנתי איך זה אפשרי", אמר. מה שמפתיע הוא שדווקא בימים סוערים אלה אנשי התחנה מרגישים נינוחות מוחלטת להביע דעות פוליטיות כאלה ואחרות. בעיקר כאלה, פחות אחרות.
התרעות פיקוד העורף