לרגע רציתי לחבק את האיש. לרגע הוא הזכיר את ימיו הגדולים על הדשא. חד, מושחז, סכנת נפשות לכל שער שהוא עובר לידו. בעוד כל הברנז'ה נוטפת דמעות על לכתו של בכרי המוכשר, האיש היקר, האמיץ, וכיו"ב אוי כמה אנחנו עצובים, אוחנה לא עשה חשבון, לא חשש מהתגובות שייפלו על ראשו, דילג ברגל קלה על הכלל האומר אחרי מות קדושים אמור, שלח את בכרי אל הבתולות שלו וגמרנו.
יהודים, אומר הביטוי, רחמנים בני רחמנים. בגרסה המודרנית של הביטוי הייתי אומר שיהודים לא יודעים להיות אכזריים מספיק. לא כל היום. לא בכל פינה. אבל כשמדובר בבכרי, במקום להצטער ימים ארוכים על מותו, הייתי מציע להכפיל את מספר הבתולות שמחכות לו גם ל-144. בכל זאת, האיש סבל ממחלת לב.
התרעות פיקוד העורף