הסדרה מתעדת את חייו האישיים והמקצועיים של בנאי לאורך השנים: חייו המשפחתיים, יחסיו עם הוריו ואחיו, תהליך התחזקותו הדתית ואורח חייו כאדם שומר מצוות, לצד המשך פעילותו כיוצר וכמוזיקאי פעיל, המופיע מול קהל רחב בישראל.
בעוד שסדרה ביוגרפית על דמות מסוגו של אביתר בנאי יכולה הייתה לבחור במסלול כרונולוגי מסורתי - ילדות, נעורים והפריצה המוקדמת עם אלבום הבכורה - הסדרה בוחרת לנוע קדימה ואחורה בזמן. היא שולחת את הצופה למסע לא רציף, הנשען על מילותיו המהדהדות של הזמר, ומתקדם בגמישות בין עבר להווה. אין זה מסע ליניארי, אלא רצף של גיחות קצרות בין שבילים לא מסומנים.
במקביל למבנה המקוטע, בחירה נוספת של הסדרה היא להפקיד מצלמה בידיו של אביתר בנאי עצמו. הוא מתעד את שיטוטיו ברחבי תל אביב, בדירות ישנות ובזיכרונות, וגם ביקור אצל הוריה של אשתו בדנמרק. לצד חומרי הארכיון, הצילומים הדוקומנטריים והליווי המתמשך של דורון צברי, נקודת המבט הזו מוסיפה רובד נוסף של קרבה לדמותו.
במציאות הישראלית המקטבת של היום, דמותו של אביתר בנאי מציעה אפשרות אחרת - כזו שמאפשרת להניח לרגע בצד מחלוקות, תוויות ודעות קדומות. יש בו משהו שמזמין התמסרות שקטה: קול מנחה, נוכחות נטולת אגו, מסע רוחני שאינו מבקש להצהיר או לשכנע, אלא פשוט להיות. ברגעי הופעה מתועדים, כשהוא ניצב עם מיקרופון ושר מליבו, המציאות המקטבת מתפוגגת. הקהל, על גווניו השונים, מתאחד סביב שיר מוכר ומבט משותף - עיניים נוצצות המופנות אל אדם אחד, ודרכו אל תחושת חיבור רגעית, פשוטה ובלתי אמצעית.
התרעות פיקוד העורף