אולי זו פשוט קנאת יוצרים? פשוטה ובוערת. העליתי לא מעט יצירות חדשות לטלוויזיה בשנה החולפת, ואף אחת מהן לא זכתה לתשומת לב שאפילו מזכירה את זו שגרפה "מקום שמח". כן, אין ספק שיש בזה משהו. ועדיין, אני מספיק בטוח בעצמי, ומספיק סקרן, כדי להתגבר על הקנאה.
אז למה בכל זאת? כי זה מכאן. זאת אומרת, ממש ממש מכאן. סדרה דוברת עברית, שעוסקת בזוג נשוי בגיל העמידה, בהורים מבוגרים, במחשבות מייסרות על תכלית הקיום, ועושה את זה - ככל הנראה - באופן מאוד מאוד אותנטי ומעמיק. ואני, הדבר האחרון שבא לי לראות עכשיו על המסך זה שיקוף טלוויזיוני של החיים האמיתיים שלי. לא, תודה. המציאות מורכבת מספיק. ואני זקוק לסדרות כדי להתנתק ממנה. לתעלומת מתח אנגלית, דרך דרמה אוסטרלית ועד לקומדיה רומנטית בניחוח נורווגי. שזה מזכיר, אגב, את מה שקורה לי בספוטיפיי כבר תקופה ממושכת. כמעט בכל פעם שבה הפלייליסט הרנדומלי משמיע לי שיר בעברית, אני מעביר אינסטינקטיבית לשיר הבא. אני, שמוזיקה ישראלית היא חלק בסיסי מהדנ"א שלי, לא מסוגל לצרוך אותה!
התרעות פיקוד העורף