הפרס הגדול
זה היה רגע שבו הרגשתי שיש על הבמה זמרת שיודעת מי היא. לא מתנצלת, לא מחפשת אישור. הקול היה חד, הנוכחות הייתה טוטאלית, והביצוע הרגיש גדול יותר מהתוכנית עצמה. כזה שאתה יכול לדמיין על במה באירופה בלי לתרגם אותו. זה "אירוויזיון" לא במובן של זיקוקים אלא במובן של זהות ברורה וסיפור מוזיקלי.
הטוען לכתר
"מתוך עולמות שבורים - היא צומחת"
שירה יודעת להגיד מילים. יודעת לפרש טקסט ולהפוך שיר למונולוג פנימי שמוגש החוצה, בלי רעש מיותר. גם כשהקול עוד לא חזר לגמרי, היא לא התחבאה מאחורי עיבודים או טריקים אלא הלכה עם החולשה והפכה אותה לחלק מהסיפור. הפרשנות שלה הייתה שקטה אבל חודרת, רגישה אבל לא מתנצלת. זה היה ביצוע אמיץ, מלא רגש, כזה שמחזיק אותך גם בלי פירוטכניקה ובלי ניסיון להרשים בכוח. 52 מתוך 60 מהשופטים, ובעיניי זה רק חיזוק למה ששירה כבר הוכיחה: גם כשהיא צרודה היא פנומנלית, וחייבת להיות בגמר נקודה!
זה היה ערב שבו הכוכב הבא איבד קצת מהמתח ובמובן הטוב של המילה. גל דה פז לא רק ניצחה את הערב, היא סימנה יעד. יש בה קול, יש בה סגנון, יש בה נוכחות ובעיקר יש בה משהו שאי אפשר ללמד. אם התוכנית הזו באמת מחפשת נציגת אירוויזיון - היא כבר עמדה על הבמה.
התרעות פיקוד העורף