כדי להבין מי ייצא מכאן עם הכרטיס לווינה, צריך להסתכל על שני פקטורים מרכזיים: דעת הקהל ודעת השופטים. בגמר, לראשונה, חלק מהכוח עובר לצופים בבית. אמנם אין הצבעה בלייב במהלך העונה עצמה, והקהל באולפן הוא זה שמצביע בזמן אמת, אבל בגמר עצמו העסק משתנה, הוא מועבר בשידור חי והצופים בבית מקבלים זכות להצביע ולהשפיע. הקהל הופך לשותף פעיל, והשיח הציבורי נכנס חזק לתוך המשוואה.
מהמקום האישי: אני מת על נועם. הוא זמר מצוין, פרפורמר חכם, ובעיקר - כזה שאפשר לסמוך עליו. אם יבחרו לו את השיר הנכון, הוא לא רק ייצג אותנו בכבוד, הוא גם יכול להחזיר את התחרות לישראל בפעם החמישית.
כאן נכנס המשפט הכי שחוק, אבל גם הכי נכון - "על טעם ועל ריח, אין להתווכח". באמת שכל אחד מארבעת המתמודדים שהגיעו לגמר ראוי לאירוויזיון, וכל אחד מהם מחזיק חבילה מרשימה של כישרון, נוכחות ויכולת לעמוד על במה גדולה. ועדיין, כשצריך לדרג - נכנס גם הטעם האישי, והניואנסים הקטנים עושים את ההבדל.
אלונה ארז נמצאת אצלי במקום הרביעי, אבל זה לגמרי לא מקום של נחיתות. להפך - היא אחת ההפתעות היפות של העונה. יש בה קול נקי, רגש כן, ובחירות מוזיקליות חכמות שלא מנסות להתחנף. היא משדרת עומק ובגרות מפתיעה לגיל 17, ומצליחה לגעת בלי מאמץ. ועדיין, לעיתים מורגשת אצלה חוסר מיומנות טבעי לגילה. בהתמודדות עם הלחץ והמורכבות של במה בינלאומית כמו האירוויזיון. התחושה היא שעוד צעד אחד של ניסיון יעשה ממנה מועמדת כמעט מושלמת.
אחריה שירה זלוף, שאני מאוד מחזיק ממנה. יש בה עוצמה רגשית, חוסן אישי ויכולת לספר סיפור דרך הקול שלה - גם ברגעים לא פשוטים. היא הוכיחה בעונה הזו שהיא לוחמת, שלא מוותרת לעצמה גם כשהתנאים לא אידיאליים, וזה לא מובן מאליו. שירה היא זמרת עם עומק ונוכחות, ובעיניי היא בהחלט יכולה לעמוד על במת האירוויזיון. ועדיין, כשמשווים אותה לשניים שנשארים בפסגה, נדמה לי שהם מחזיקים חיבור קצת יותר מיידי ומדויק לפורמט התחרותי והאינטנסיבי של האירוויזיון.
במקום השני שלי נמצא נועם בתן - מועמד חזק מאוד לניצחון, ובצדק. נועם הוא שילוב נדיר של קול מצוין, מקצוענות, וביטחון שקט. הוא יודע להיות שם בלי להתאמץ, מחזיק במה בצורה טבעית, ומשדר אמינות מוחלטת. יש בו משהו מאוד "בטוח" במובן הטוב של המילה - נציג שאפשר לסמוך עליו, שיידע להתמודד עם הלחץ, עם הקהל ועם הציפיות, ולדעתי גם להביא תוצאה גבוהה ומכובדת מאוד לישראל.
אבל אם אני הולך עד הסוף עם הלב והטעם האישי - המנצחת שלי היא גל דה פז. בעיניי היא פשוט אירוויזיון בהתגלמותו. דיווה גדולה מהחיים, עם נוכחות בימתית אדירה, קול עוצמתי ויכולת להפוך כל הופעה לאירוע. גל הוכיחה לאורך העונה שלא משנה באיזה מצב היא עולה - היא תמיד מביאה רגע, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. יש בה ביטחון, כריזמה וסטאר קוואליטי מובהק. אם אני הייתי בוחר זו הייתה גל. ועדיין, באמת ובתמים, כל אחד מארבעת המתמודדים האלה הוא מנצח ראוי.
אני רגיל לכך שהשיח בישראל הופך נמוך כשזה נוגע לפוליטיקה ואקטואליה. אבל מוזיקה ואירוויזיון? שם זה בדרך כלל אחרת. דווקא אנחנו, שמתלוננים כל שנה על פוליטיזציה של האירוויזיון, מייצרים העונה שיח קשוח, קיצוני ולעיתים אפילו אלים מילולית. זה לא כולם אבל זה מורגש. העונה הזו מאוד אמוציונלית, מאוד מפעילה, וזה גלש למקומות לא נעימים. חשוב לי לומר: כל מי שהגיע לשלב הזה ראוי. נועם בתן, גל דה פז, שירה זלוף ואלונה ארז - כל אחד מהם יעשה עבודה טובה. הכול עניין של טעם, ולא צריך להגיע להעלבות אישיות ובריונות.
גם לי הייתה ביקורת לאורך העונה וזה בסדר. ביקורת לא אומרת כלום על הזמר, אלא רק על הדעה של מי שמבקר. בואו נשמור על שיח מכובד, נעמוד מאחורי מי שלא יזכה, ונזכור שיש לנו מטרה אחת: שישראל תצליח. רק ביחד ננצח, ובסוף המטרה של כולנו היא אחת - להיות המנצחים של האירוויזיון.
ועדיין, קשה להתעלם ממה שהיה על המסך. מי שיש לו זוג עיניים ראה את ההבלטה שנועם קיבל, בעיקר בתחילת העונה: הופעות כמעט בכל טיזר, נוכחות מרכזית בעריכות, ביקורות משתפכות שמגיעות לפעמים עוד לפני שהביצוע התחיל. זה לא אומר שהוא לא ראוי לזה - הוא לגמרי כן. הוא סיפק פעם אחר פעם ביצועים ברמה גבוהה, עם ביטחון, קול ונוכחות של נציג אירוויזיון קלאסי. אבל לטעון שלא הייתה כאן יד תומכת של ההפקה, מרגיש לי קצת מתמם.
הדבר החשוב באמת הוא זה: גם אם הייתה הבלטה היא לא יצרה את נועם. היא לכל היותר שמה זרקור על משהו שכבר היה ברור. נועם הגיע לגמר בזכות עצמו, בזכות הכישרון, המקצוענות והעקביות שלו. ההפקה אולי האירה עליו מוקדם, אבל הוא זה שהחזיק את האור הזה לאורך עונה שלמה. ולכן, בעיניי, שני הדברים יכולים להתקיים יחד: כן, הייתה הבלטה. וכן, נועם לגמרי הרוויח את המקום שלו ביושר מלא.
ובכל זאת, בשלב הזה של התחרות - כשמדובר כבר לא רק בכוכב הבא אלא בנציג לאירוויזיון, היה משהו בהופעות שלו שהרגיש פחות בשל לבמה הבינלאומית. שקד נותר לעיתים סטטי, פחות חי את הבמה ופחות מספר סיפור דרך הגוף והנוכחות, ובנקודה הזו כבר אין באמת איפה להסתתר. האירוויזיון דורש חבילה שלמה: קול, שואו, כריזמה ויכולת להחזיק קהל ענק, ונדמה שזה החלק שעוד צריך להתפתח אצלו. אבל חשוב לומר את זה בצורה הכי ברורה: ההדחה הזו לא סוגרת שום סיפור, אלא להפך. שקד יוצא מהתוכנית עם בסיס חזק מאוד לקריירה.
התרעות פיקוד העורף