זהו מהלך מפתיע וכמעט חריג כאשר עיתונאי מוותר על עמדת המראיין הניטרלי וחושף בגלוי את תפיסת עולמו. אלא שדווקא בן כספית, על אף הביקורת החריפה והסכמה שלו עם חלק מהדברים, שמר על כבודו של מגל והזכיר לכולם שהיה כן בעברו הרחוק עיתונאי. כשנשאל על ידי קובן מדוע הוא מנרמל אנשים כמו ינון מגל ומגיש לצידו, הוכיח כספית שהוא אדם שמאמין בדיאלוג ובשיח גם אם הוא שונה.
מבלי לשים לב חשף כספית את הפער האנושי בינו לבין ינון מגל: לפני כל תוכנית עם מגל, סיפר כספית כי הוא צריך להכין את עצמו נפשית. להרגיע את עצמו. לאסוף כוחות. בזמן שמגל רואה בזה שעשוע, משחק, כמעט בידור, כספית מגיע מהלב, מהקרביים, מהנשמה ומדאגה אמיתית למדינה. זה לא ויכוח בין ימין לשמאל, אלא בין מי שאכפת לו לבין מי שצוחק כל הדרך אל הבנק.
גם כשבאולפנים פאנליסטים מהימין ומהשמאל מתווכחים מול המצלמות, מאחורי הקלעים נוצרת חברות הדוקה, אבל כספית הודה שאין בינו למגל שום יחסי חברות, שהוא מעולם לא ישב איתו לקפה. אם יום ההולדת של מגל לא נופל על יום צילום, הוא אפילו לא יאמר לו מזל טוב. וזה הסיפור האמיתי של צמד המנחים.
"הוא יודע וחושב חלק מהדברים שאני חושב", אמר כספית, "אבל הוא לא אומר אותם". ההבדל ביניהם, כך ניסח כספית: "הוא נותן לנתניהו שכפ"ץ ואני יורה על השכפ"ץ". כי השבעה באוקטובר, בעיני כספית, הוא קו שבר שאי אפשר לדלג מעליו. אירוע שגובר על הכול. במשחק התמונות שהציג קובן לכספית, חשף העיתונאי עוד שכבה של אנושיות, כשאפיין כל תמונה בשאלה אחת מוחצת. על נתניהו הוא שאל: "למה לא אכפת לך מהמדינה?"
כשהגיע החלק האישי, בן כספית סיפק הצצה לאדם שמאחורי העיתונאי וסיפר שגדל בבית עני. בית מלא מריבות בין הוריו. ילד שבורח לחדר מעלית, ונשבע שלעולם לא יריב עם אשתו מול ילדיו. הוא סיפר בדמעות על הרגע בו בישר לבתו אלונה על הגירושים ועל זוג העיניים שפערה, אלא שאז צצה אישיותו הרגישה, והדמעות חנקו את גרונו. זו הפעם הראשונה שקהל הצופים זוכה לראות את כספית נשנק מדמעות.
אחד המשפטים המטלטלים בראיון היה כשכספית כאילו קרא את מחשבותיי ואמר: "בעוד שאיראן נאבקת בימים אלה להשתחרר ממשטר האייתולות דרך מחאות ענק וחותרת לחופש ולדמוקרטיה, ישראל הולכת והופכת, לאט-לאט, לאיראן, למשטר דתי בעצמה".
התרעות פיקוד העורף