הפרק האחרון של אהבה חדשה הגיע עם תחושה מתמשכת של תקיעות. אנשים שלא הולכים עד הסוף - לא לתוך הקשר, ולא החוצה ממנו. ובעיקר גבר אחד, שכבר יצא רגשית מהזוגיות, אבל מסרב לשחרר אותה בפועל, ומשאיר את הפרטנרית שלו תלויה באוויר. לפחות לפי איך שזה נראה בעריכה.
מתנחל בלבבות?!
היחס שלו כלפיה מרגיש כמו גזלייטינג: היא "מדברת יותר מדי", היא "רועשת", היא הבעיה. את התחושות האלו הוא משתף עם כל מי שמוכן לשמוע - חוץ מאשר איתה. עם אחרים במתחם אין לו בעיה לצחוק, להשתחרר, להיות קליל. מולה הוא מאבד סבלנות בשנייה, מפנה כתף קרה, שותק, או פשוט לא מגיב - כאילו כדי לחסום כל אפשרות לשיח.
הרגע שבו הוא קם והלך באמצע שיחה על הבוקר היה אחד הרגעים הקשים בפרק. מחווה קטנה, אבל טעונה באטימות. יובל מרגישה שהם הלכו אחורה, שמשהו נסדק, אבל עדיין מנסה להאמין שיש כאן משבר פתיר. טל, מנגד, כבר אומר בקול שהוא "לא בזה" ושהוא מתחיל להרגיש לא נעים מהאופן שבו היא מרגישה בגללו. וכאן עולה השאלה הבלתי נמנעת: אם אתה כבר יודע למה אתה עדיין פה?!
יובל וטל מקבלים דייט קרב מגע, חוויה שאמורה להיות משותפת, מקרבת, אולי אפילו שוברת את הקרח. טל פשוט מחליט שלא. בלי שיחה, בלי התחשבות בפרטנרית, בלי מחשבה על החוויה עצמה. זו לא סתם בחירה, זו אמירה. ובמקביל, הוא מספר לאחרים שהוא רוצה ללכת, שהוא מחכה ללכת, שהוא כבר משדר ליובל שהוא לא בעניין.
אם כל כך ברור לך שזה לא זה, למה להיאחז במתחם? למה לא לעשות את הדבר הבסיסי, הכואב אך ההוגן, וללכת? הדפוס הזה חוזר שוב ושוב: טל משתף אחרים במה שהוא מרגיש כלפי יובל, אבל לא את יובל עצמה. הוא אפילו אומר לדביר ששיר יותר בטעם שלו, ושהיה מנסה להיות איתה. ובינתיים, יובל יושבת לידו על הספה והוא בוהה בקירות, רק לא לפתח אינטראקציה. זו אינטראקציה מעציבה, ובעיקר מיותרת.
המחיר של שתיקה
בשיחת ההחלטה יובל אומרת בפשטות שהיא מרגישה פער בימים האחרונים. טל מגיב במונולוג קשה: היא רועשת, הוא חיפש שקט, יש בה תכונות שלא מתאימות לו. אלו דברים שאפשר להגיד - אבל לא כך, ולא אחרי ימים של שתיקה. יובל מתפרקת בצד, בוכה, ואז חוזרת ואומרת את אחד המשפטים החזקים בפרק: היא חיפשה בו את הטוב, והוא חיפש בה את הרע.
הכאב שלה הוא לא רק מהפרידה, אלא מהגילוי. לא היה לה מושג שזה מה שמתחולל לו בראש. היא לא מבינה למה הוא לא דיבר איתה, למה הוא לא היה פתוח, למה הוא פשוט לא אמר את האמת. הרגע שבו ליה נגה מגיעה לנחם אותה מזקק את הסיפור כולו: "אם ככה, הוא היה יכול פשוט ללכת". וזה באמת כל העניין.
פוטנציאל, בלבול ונורות אדומות
דביר, מצדו, מנסה להסביר. הוא לא "פזל", הוא רק רצה "לנטרל רעש", להבין מה קורה לו בראש. אבל כאן בדיוק הבעיה: הרצון שלו לסדר לעצמו את הבלבול בא על חשבון הביטחון הרגשי של מי שנמצאת מולו. גם בשיחה עם המטפל, שבה הוא מקבל שיקוף מדויק על ההשלכות של המעשים שלו, החרטה נשארת חלקית. הוא מבין בדיעבד שאולי היה צריך לחכות, אולי לחשוב עוד רגע - אבל לא באמת לוקח אחריות מלאה על עצם המהלך. ההתנצלות שהוא מציע למעיין היא על העיתוי, לא על המעשה עצמו. וזה לא מספיק. מעיין יוצאת מהקשר פגועה, אבל שלמה עם עצמה ועם הגבול שהציבה וזה רגע חשוב, גם עבורה וגם עבור הצופה.
ואז, כשהקרקע מתפנה, מגיע הטוויסט. דביר מחליט להפוך מחשבה למעשה. הוא מגיע לליה, ואומר בקול רם וברור: נדלקתי עלייך מהיום הראשון. עד עכשיו זו הייתה אופציה, עכשיו הוא רוצה לעשות. לבקש דייט. אבל רגע לפני כן - הוא מספיק להצהיר שהוא לא יעזוב את הדירה שלו בשביל אף אחת, ושהוא רוצה "להוביל". זה משפט שמצלצל חזק מדי, ובעיקר מעלה לא מעט נורות אדומות. יש בו משהו כוחני, כמעט ניהולי, שמעמיד סימן שאלה על המקום שבו הוא רואה זוגיות.
וכאן שוב מתגלה החוכמה של ליה, היא לא קונה את הרגע. היא לא מתמסרת למחמאה, לא מתרגשת מההצהרה. היא שואלת שאלה אחת פשוטה ומדויקת: מה ראית בי? היא מחפשת עומק, חיבור, משהו שמעבר למשיכה הראשונית. היא רוצה לדעת שזה לא עוד רעש, אלא בחירה. ליה רגילה שאנשים רוצים אותה בגלל "הדמות" המוכרת שלה, ולא בהכרח בגלל מי שהיא, ולכן חשוב לה לבדוק את הטמפרטורה לפני שהיא מכניסה רגליים.
התשובה של דביר "ילדת טבע", "חיבור משותף", "דמיון באורח החיים" - מספקת אותה בשלב הזה, וזה מספיק כדי לתת צ’אנס. יש כאן משיכה ברורה, סקרנות הדדית ופוטנציאל ממשי. לצד זה, אי אפשר להתעלם מסימני השאלה: הדרך לשם הייתה עקומה, ההתנהלות שלו מול מעיין רחוקה מלהיות נקייה.
ובכל זאת, קשה לא להאמין בליה נגה. היא ממשיכה להוכיח שהיא אחת הדמויות החכמות, המודעות והמרשימות על המסך. אישה שיודעת לשאול את השאלות הנכונות, שמחוברת לעצמה, שלא מוותרת על עומק רגשי. אני כל כך מקווה בשבילה שמה שמתחיל עקום - יתיישר. התחברתי אליה מאוד, ובמונחים של ריאליטי, היא זהב טלוויזיוני בלי לדרוך על אף אחד.
רז יוצא מהפרק הזה כדמות מרשימה במיוחד. גבר רגיש, אמיץ, כזה שנשאר גם מול דחייה פומבית. הקשר עם ליה לא הבשיל לזוגיות בגלל היעדר משיכה פיזית, אבל הוא הותיר בה חותם. היא אומרת שהוא לימד אותה על רגישות והכלה וזה אולי לא רומנטי, אבל זה יקר ערך.
ומנגד, רועי ושני מספקים קונטרסט בריא: שיח פתוח על חסרונות, קצב אינטימיות, פחדים. פחות דרמה, יותר בגרות. הם בוחרים להישאר יחד, ובצדק. אם העונה תמשיך ככה, מלאה בדרמה וטוויסטים - זו כנראה תהיה התוכנית הכי מענינת של השנה!
התרעות פיקוד העורף