סוף השבוע הקרוב מספק הזדמנות לעצור את מרוץ החיים שלנו ולפנות זמן לאסקפיזם שמתפוצץ ב-VOD שלכם. חמש סדרות מרתקות, מצטיינות, וכאלה שנותנות לכם קפיצה לעולמות אחרים ולשכוח מעט מהיום יום המפרך.
המבנה העלילתי מדלג בין מפגשים קצרים המתרחשים לאורך חודשים ואף שנים, מהלך שעלול לבלבל בהתחלה, אך מתגלה במהרה כהחלטה חכמה. הקפיצות בזמן משקפות את אורח חייהם של הגיבורים, חיים שנעים במהירות, בין ערים, ליגות וחדרי מלון, תחת מעטה קבוע של חשאיות. המתח נבנה לא רק מהשאלה הרומנטית, אלא מהפער בין האלימות, האגרסיביות והכוח שעל הקרח לבין הרוך, הפגיעות והכימיה העזה שמתקיימים מחוצה לו.
מעבר לרומנטיקה הסדרה מתמודדת גם עם נושאים רחבים יותר, הומופוביה סמויה בספורט המקצועני, גזענות, והמחיר האישי שדורשת הצלחה ציבורית. מתחת לסצנות הלוהטות מרחף תמיד איום שקט, הידיעה שהקשר יכול להתקיים רק בצללים. השילוב בין תשוקה בלתי מרוסנת לבין מציאות חברתית מגבילה הוא זה שמעניק לסדרה את עוצמתה האמיתית. זו לא רק אחת הסדרות המדוברות של השנה, אלא גם אחת המשמעותיות שבהן, כזו שמצליחה להיות סקסית, חכמה ומרגשת בעת ובעונה אחת.
הסדרה מתרחשת בחדר חדשות במלבורן של שנות ה-80, אך נמנעת מהתרפקות נוסטלגית ריקה. היא מציעה הצצה חדה ואותנטית לתקופה, לא רק דרך האירועים הגדולים שפקדו אז את העולם, כמו אסון הצ'לנג'ר, משבר האיידס וצ'רנוביל, אלא גם דרך הפרטים הקטנים. התספורות המוגזמות, הלבוש המעט מגוחך, התפאורות הכבדות והטכנולוגיה האנלוגית, כולם נוכחים לא כקישוט אלא כחלק מהמרקם הדרמטי. המשחק משובח לכל אורכו, והקשרים בין הדמויות נבנים בעדינות, במבטים, בשתיקות ובמתחים לא פתורים.
המבנה העלילתי של הסדרה ייחודי. כל עונה מתרחשת במהלך יום אחד בלבד, חמש עשרה פרקים שמכסים חמש עשרה שעות רצופות. כל פרק עוקב כמעט בזמן אמת אחרי שעה נוספת במשמרת, וככל שהשעות חולפות, הדמויות הולכות ונשחקות. העייפות מצטברת, העצבים נמתחים, וההחלטות הרפואיות נעשות קשות יותר. זהו מבנה שמעמיס על הצופה לא פחות מאשר על הדמויות, ולעתים אף עלול להתיש בשל ריבוי המקרים והדרמה הבלתי פוסקת, אך דווקא העומס הזה הוא חלק מהאמירה.
אחת הבחירות הבולטות של הסדרה היא הוויתור כמעט המוחלט על מוזיקת רקע. אין כאן צלילים שינחו את הרגש או ירככו סצנה קשה. המשמעות נבנית מתוך הרעש עצמו, צפצופי המכשירים, הקריאות במסדרונות, השפה הרפואית המהירה והכאוטית. מאחורי הקלעים הושם דגש קיצוני על ריאליזם, עם יועצים רפואיים שמיפו תרחישים אמיתיים וחדר מיון שנבנה כסט חי, תוסס וצפוף. התוצאה היא דרמה רפואית שמרגישה קרובה מאוד למציאות, לפעמים כמעט קרובה מדי, אבל כזו שמספקת חוויית צפייה עוצמתית ומטלטלת.
המבנה העלילתי נשען על אפקט דומינו, וכל החלטה גוררת השלכות בלתי צפויות. השימוש בעברית ובערבית נעשה בטבעיות, והבחירות ההפקתיות, כולל ליהוק מקומי וצילום צפוף, מעניקות לסדרה תחושת אמינות חזקה. יפו עצמה הופכת לדמות מרכזית, כזו שמכתיבה קצב, לחץ ואי שקט מתמשך.
"אמילי בפריז" ממשיכה בעונתה החמישית לספק בדיוק את מה שמצופה ממנה, לא יותר ולא פחות. הטקסטים אמנם שטחיים, ההחלטות של הדמויות גבוליות, והעולם מוצג דרך פילטר ורוד במיוחד. ועדיין, מדובר באסקפיזם חביב: מוסיקה טובה, צילומים יפים וחלום להזיז את העכבר ולהזמין טיסה ומלון לאיזה יעד אירופאי.
המעבר הזמני של המשתפים לרומא מזריקים אנרגיה חדשה, גם אם לא עומק חדש. מבחינה ויזואלית זו מכונת אופנה משומנת, שבה הלוקיישנים והבגדים חשובים יותר מהעלילה. זה ממתק טלוויזיוני, די מטופש, די ממכר, ובעיקר כזה שיודע להציע בריחה קלה ומהוקצעת לסוף של עוד שבוע מתיש.
התרעות פיקוד העורף