"נשומה" הוא סרט מוזר. בטח לצופה ישראלי. הוא משודר לרגל יום השואה הבינלאומי, שמצוין ב-27 בינואר. הסרט דובר הולנדית ומספר על יהודייה בת אמסטרדם המתבגרת וחיה בשנים של אחרי מלחמת העולם הראשונה ועד למלחמת העולם השנייה. אלא שהיהודייה גיבורת הסרט, רושה, מעולם לא חייתה במציאות. הסרט "נשומה" מתאר כיצד היו חייה יכולים להיות, אם אכן הייתה נולדת כיהודייה, גדלה ומתבגרת באמסטרדם של אותן שנים.
מי שאינו מודע לפרט המידע הזה, עשוי לקמט את מצחו ולשאול את המסך בוא'נה, מה קורה פה. הסרט, אגב, עשוי לא רע בכלל. כולו רצף קטעי וידיאו מאמסטרדם של אותם הימים הנתפרים למסכת אחת, שמלווה בקריינות של רושה הדמיונית הכותבת ומקריאה את מכתביה לאחיה - הדמיוני בעצמו - מקס, שהיגר לאיי הודו המזרחיים ההולנדיים, ושעימו היא גם משחקת שח דרך המכתבים.
צופה ישראלי המחונך לסרטי שואה ספוגים בסבל יהודי לעומת אכזריות גרמנית, סביר שלא ימצא בסרט "נשומה" את דרכו. פתיחת בית הקולנוע טושינסקי בשכונת היהודים למשל לא תפרוט על מיתר נוסטלגי בליבו של הצופה מוישה או הגברת מאיה מרמת גן.
כנ"ל גם המאבקים החברתיים שאפיינו את אמסטרדם באותן שנים. אומנם לקראת סופו של הסרט, עם כיבוש הולנד בידי גרמניה, מגורשת רושה הדמיונית ביחד עם משפחתה, אך בהיותה חסרת פנים נותר גם הסרט חסר עוצמה וכזה שלקראת יום השואה מוטב למצוא טובים וממוקדים ממנו.
התרעות פיקוד העורף