הרי מי שיצא לה להיות בת בחיים האלו שמעה כמה וכמה פעמים את אחד המשפט הבא על כל הוורסיות שלו - "אין בנות מצחיקות". או, אם לצורך העניין הוא רוצה להחמיא לך, הוא יגיד: "את מצחיקה יחסית לבת!". ברצינות חושבת שאחרי שאני שומעת מישהו אומר משפט כזה - אוטומטית הוא יותר טיפש.
אנחנו לא אחידות, ויש לנו עולמות תוכן שונים. אנחנו מפחדות מדברים שונים וצוחקות מדברים שונים. הזוי לא? למרות זאת, ב"מי זאת" יש מאמץ, ובחלק מהזמן אפילו הצלחה, לתפוס את הדבר הזה שכל אישה באשר היא תבין ותצליח ליהנות ממנו.
כמובן, אם אנחנו כבר בתשבחות, אי אפשר שלא לציין את הכימיה בין השחקניות. רואים שהן נהנות מהעשייה, וזה עובר החוצה. רואים שהן נהנו לכתוב את המערכונים, רואים שהן נהנות לשחק, שהן מאלתרות, ושיש להן שפה משותפת שזורמת להן.
מגי אזרזר מוכיחה, שוב, אם מישהו עדיין היה צריך הוכחה לכך, שהיא שחקנית קומית מצוינת, וכל דמות שלה וכל מערכון שהיא משתתפת בו הם באמת מצוינים.
אנחנו דור אחר של בנות. אנחנו כבר לא קוראות מגזינים לנשים כדי לגלות על חמישה טיפים שכל אחת חייבת לדעת על עור הפנים. אנחנו בנות, נשים, מגניבות ומצחיקות, שיכולות גם לפתוח את האינסטגרם או את הטיקטוק ותוך שנייה למצוא אישה מצחיקה. ולמרות זאת, זה עדיין כיף שיש נשים כאלו על המסך.
זה נכון ש"מי זאת" לא תמיד מדייקת ושלפעמים היא יכולה בטעות ליפול קצת לקלישאות, אבל מצד שני, היא עונה לכל מי שטוען שאין דבר כזה הומור נשי, ושנשים לא יכולות להיות יותר מצחיקות מגברים. היא שמה על המסך נשים קורעות מצחוק, שמבצעות טקסטים של נשים קורעות מצחוק אחרות, ואני די בטוחה שלזה התכוונה ההיא עם הסרט האדום על הראש שאמרה "We can do it" לא? פמניזם, כאילו. אבל מצחיק.
התרעות פיקוד העורף