ברור לכם שבערוץ 14 בעצמו דיווחו בשנה שעברה עד כמה זה חמור שיש מי שמבריח סיגריות ומאפשר לחמאס לשרוד כלכלית, כן? ובכלל, כל מי שקרא את כתבי האישום יודע שהמעורבים הכניסו לחמאס מיליוני שקלים מתחילת המלחמה, וסייעו לו לשרוד מבחינה כלכלית. אנחנו יודעים שהוברחו לעזה מכשירי סלולר, מצברים, כבלי תקשורת, חלקי חילוף לרכב וחומרים שסייעו לחמאס לשרוד את המלחמה מול צה"ל ואולי אפילו סייעו לחמאס להרוג את חיילינו. אבל איך אמר ריקלין? "אני רוצה לצחוק עליהם".
באוניברסיטאות חרונינגן ואוטרכרט שבהולנד פרסמו לאחרונה מחקר על הנושא. המחקר מנתח כיצד דונלד טראמפ ופוליטיקאים אחרים משתמשים בהומור כאסטרטגיה פוליטית מכוונת, ולא כ"סתם בדיחות", כדי לתקוף יריבים ולהניע תומכים. באמצעות מאות ציוצים וכמה נאומים, החוקרים קידדו ארבעה סגנונות הומור (תוקפני, מכַנֵּס/מגבש, מחמיא לעצמי, מפחית מעצמי) כדי למפות את התפקיד הרטורי של כל סוג הומור.
טראמפ משתמש רבות בהומור: כ-1.2 רגעים הומוריסטיים לדקה בנאומיו. בטוויטר כ-92% מהציוצים ההומוריסטיים שלו היו תוקפניים כלפי יריבים. המחקר מציג מושגים כמו "רטוריקה פוליטית הומוריסטית", "גזענות נוזלית", "משחק אפל" ו"היטמעות אפלה" כדי לתאר כיצד הומור מטעה ובוחן גבולות יכול לנרמל גזענות, רעיונות רדיקליים ומאפשר לפוליטיקאים להתחמק מאחריות. במקרה של טראמפ, השימוש בהומור הוא לא רק "בוחן גבולות", הוא גם ממש מצביע על מטרות.
החוקרים מתארים מתאר תופעה שהם מכנים "משחק אפל" (dark play). תופעה זו מתרחשת כאשר "הומור יוצר סביבה שבה רעיונות רדיקליים נעשים לנורמליים". עם הזמן, האינטראקציות המשחקיות הללו יכולות להפוך להצעות מדיניות רציניות או לאמונות מוצקות. המחקר מציע שגם הדובר עצמו עלול לעבור רדיקליזציה דרך התהליך הזה. תופעה זו מכונה "היטמעות אפלה" (dark absorption). או בקיצור, ההומור משמש כשטח ניסוי לרעיונות קיצוניים. אם התגובה שלילית, הפוליטיקאי יכול לטעון שזו הייתה רק בדיחה. אם התגובה חיובית, הרעיון צובר תאוצה ולגיטימציה.
למשל, טראמפ "התבדח" לא פעם על כך שהוא יהיה דיקטטור או מלך. תומכיו צחקו ונהנו מכך ש"שמאלנים" השתגעו מזה - אבל לאור מעשיו והרטוריקה שלו כיום, זה כבר לא כל כך מצחיק ו"השמאלנים" לא סתם נבהלו. בדיוק כמו שהשמאלנים כאן בישראל שטענו שחיזוק החמאס זו טעות אסטרטגית והם לא היו היסטריים אלא הזהירו מדברים שבאמת קרו.
"הפטריוטים" טוענים שהם עושים "סאטירה". יש לומר, בסטנדרטים של אנשים שבאמת עושים סאטירה מדובר בסאטירה מהזן הנחות והגרוע ביותר. אבל "הסאטירה" ו"הצחוקים" שלהם הם פשוט חלק מרטוריקה פוליטית-פופוליסטית מסוכנת.
התרעות פיקוד העורף