ובמקביל, כמו סטירה עדינה למציאות, נכנסה גם המילה הזו שמרחפת מעל כולנו כבר שנה וחצי - מילואים. אי אפשר לברוח ממנה, אפילו לא לתוך פורמט שמבטיח אהבה חדשה ונקייה. כי אנחנו לא חיים בבועה. וגם הדיירים לא. בתוך וילה מצולמת היטב, פתאום נכנס העולם האמיתי עם מדים, אי ודאות ושאלה אחת שמפילה את הלב: איך חיים לצד החרדה המתמדת?
ניסיון זה מרתיע?
אבל כאן אני דווקא רואה נקודת חוזק. ליה לא מגיעה תמימה. היא הייתה במערכות יחסים רציניות וארוכות, עם גברים שהיא ראתה איתם עתיד. דביר, לעומתה, חווה לא מעט רומנים וחיבורים קצרים. שניהם כבר טעמו מהעולם. ולכן אנחנו רואים זוג שלא מונע מפומו. הם לא מחפשים את "מה שיש בחוץ", כי הם כבר היו שם. הניסיון הזה שצברו הצליח להפוך אותם לחדים יותר, מדויקים יותר - לדעת מה הם רוצים ומה לא. לדעתי אם דביר לא היה צובר את שלל החוויות הללו, היה לו קשה מאוד להתמסר.
בחזרה למציאות
בבוקר שאחרי רואים על דביר שמשהו נסגר. הוא קצר, מתוח, כמעט נעלב מהאוויר. הוא מסביר שזה בגלל המילואים - ואולי זה באמת יושב שם, אבל בעיניי יש עוד שכבה. כשהאדם שמולך רומז שהעבר שלך מרתיע אותו, זה פוגש מקום מאוד חשוף. דביר לא מתבייש במי שהיה, אבל הוא כן רוצה להרגיש שמקבלים אותו כמו שהוא עכשיו. וכשזה מתערער, הביטחון מתערער יחד איתו.
ואז מגיעה השיחה שמזיזה את הסיפור שלהם ממספרים וספירת אקסים - למציאות הרבה יותר כבדה. דביר משתף שאולי ייקרא שוב למילואים, שהוא חלק מצוות מיוחד, שכבר צבר מאות ימים מאז פרוץ המלחמה. זה כבר לא אירוע חד פעמי, זו שגרה של סכנה. ליה קוראת לו גיבור, אבל פתאום הקול שלה נשבר: "איך נשות המילואימניקים ישנות בלילה?" השאלה הזו חותכת. כי זו חרדה אמיתית, חרדה שמרגישות נשים רבות מדי בישראל.
ליה מודה שהיא בלחץ, שהיא לא יודעת איך חיים לצד זה, אבל גם מדגישה שזה לא ישנה את הרצון שלה להיות איתו. ודביר, בפשטות כמעט כואבת, אומר שהוא עושה הכל כדי לשמור על עצמו. שהוא רוצה להישאר בחיים. זה רגע שבו התוכנית נעלמת, והמסך נהיה מראה. ריאליטי פוגש מציאות, ופתאום האהבה שהם מנסים לבנות לא מתמודדת עם היומיום.
הפומו הוא מגיפה מודרנית
בבוקר היא קמה עם תחושת חוסר התאמה ברורה. היא אפילו מצביעה על חוסר האיזון במשחק - היא דיירת עם כוח, הוא אורח. רז נפגע, אולי כי האמת לא תמיד נעימה לשמיעה. אבל השיחה שלה עם יובל חושפת את השורש: פומו קלאסי. הפחד ששם בחוץ מחכה מישהו יותר מדויק, יותר מלהיב, יותר "וואו".