שבתאי מספר על ניסיונות התערבות בוטים במינויים, בעיקר ביחידות רגישות ביהודה ושומרון, על הרגע שבו הבין שהשר מקליט אותו ואת תחושת הבגידה שחש על בשרו ועל בוקר השבעה באוקטובר בחמ"ל. הוא גם חושף לראשונה פוסט־טראומה שממנה סבל שנים ורק עכשיו התחיל לטפל בה. בתוך כל זה, הוא עדיין מסרב "לספר הכול". אולי מתוך נאמנות למערכת, אולי מתוך בושה, אולי מפחד. אבל גם החשיפה החלקית הזו מספיקה כדי להבין את עומק הקריסה.
בתגובה לכתבה, בן גביר בחר לתקוף: "הגישה הזו של אדם ממורמר שישב ושתק בתפקידו למשך תקופה כל כך ארוכה, ולפתע נזכר כמה גרוע ונורא היה אצל השר בן גביר במטרה לזכות במעט חשיפה וליטוף מהשמאל, היא בעיקר מביכה".
לכנות מפכ"ל לשעבר "אדם ממורמר" זה לפגוע בשליח במקום להתמודד עם המסר. כששר מכנה את מפקדיו "ממורמרים" רק משום שהעזו להתריע, או להציג עוולות, זו תעודת עניות למי שאמור להנהיג מערכת אכיפת חוק.
כן, קובי שבתאי הוא אדם טוב. ליבו במקום הנכון. אבל טוב לב לא מהווה תחליף לעמוד שדרה. הוא טעה כשכופף ראש, כשהגיע לאירוע בת המצווה של בתו של בן גביר, הוא טעה כשבחר "להסתדר", כשאפשר לשר להבהיר כבר בתחילת הכהונה מי הבוס.
את הכתבה הזו צריך להגיש כמותג לבית המשפט העליון. כעדות חיה למצב שבו עבריין מורשע לשעבר מקבל שליטה על המשטרה. כשאפילו מפכ"ל "ביביסטי", מינוי של הממשלה עצמה, אומר שהתנהלות הממשלה היא דורסנית ומאפיונרית - אין עוד לאן לברוח.
שנה וחצי אחרי הפרישה, שבתאי מדבר וגם מכה על חטא. זה חשוב, אבל זה לא מספיק. האחריות כעת עוברת אלינו: הציבור, התקשורת, ושומרי הסף. כי אם לא נעמוד עכשיו על עצמאות המשטרה ועל שלטון החוק - נגלה שיום אחד לא נשאר מי שיענוד בשבילנו.
התרעות פיקוד העורף