ב"אהבה חדשה", יותר מבכל מקום אחר, קל לזהות איפה משהו זורם ואיפה משהו חורק. אולי כי הכל מרוכז, מואץ, מנותח דרך מצלמות. במציאות היינו נותנים לזה זמן, מתרצים, מתבלבלים. כאן הכל מונח על השולחן. והפרק הזה נע בין שלושה צירים ברורים: קנאה שמתחפשת לערכים, קשר שנראה תקוע עוד לפני שהתחיל, ומנגד - מערכת יחסים שמתבשלת לאט אבל בוערת מבפנים. אם צריך לזקק את הסיפור של הערב, הוא היה על גבולות. על שליטה מול חופש.
סקסיות בלי סקס
קרב אבוד מראש - בכוונה?
וזו בדיוק הנקודה שמטרידה אותי: אם מלכתחילה זה פקטור שמערער אותך, למה להיכנס לזה? למה להעמיד אותה שוב ושוב במבחן על משהו שהוא חלק ממנה? התחושה היא פחות ניסיון אמיתי לבנות קשר ויותר חיפוש תירוץ למה זה לא יעבוד. אז למה נכנסת לזה מלכתחילה?
לפחות אני רואה דגל אדום
גבי אומרת בפשטות שיש לה ידידים. ושם משיב בנחרצות שהוא גבר של פעם, ואין אצלו מקום לידידים ממין זכר. בעיניי, זו לא רומנטיקה שמרנית - זו נורה אדומה. כי מהר מאוד "אין מקום לידידים" יכול להפוך ל"אין מקום להרבה דברים". גבי מזהה את זה ואומרת שזה קו אדום מבחינתה, אבל בינתיים זורמת, אולי כי המשיכה עדיין חזקה.
שם מנסה לרכך, אומר שייתן לזה צ'אנס, אבל הקושי שלו נשמע עמוק יותר בשיחות הצד שלו. יש שם קנאה עקרונית, כמעט אידיאולוגית. ואני באמת חושב שקשר שמתחיל מהגבלות ולא מאמון - מתקשה לנשום. אם אישה תרצה לבגוד, זה לא יקרה בגלל ידידים. זה יקרה כי משהו חסר בקשר. שליטה אף פעם לא יצרה ביטחון אמיתי, רק מכסה על פחד.
התרעות פיקוד העורף