השופטת קיבלה את הטענה המשטרתית שהבקשה היא לצרכי חקירה: "...רלוונטיים וחיוניים, המתקיימים בנוגע לשתי הפרשות הנחקרות (הבילד והפגישה הלילית), אשר מצריכים ומצדיקים קבלת חומרי גלם מאסנהיים. חובתה של המשטרה לבדוק את הדברים עד תום, ולהביא למיצוי החקירה בנושאים מרכזיים ובנוגע לדמויות מרכזיות".
לדבריה, "טענה זו חורגת באופן משמעותי לא רק מעצם היותו של החיסיון העיתונאי חיסיון יחסי אלא אף מגבולות הגזרה הקבועים בפסיקה לגבי היקף תחולתו של החיסיון העיתונאי, המשתרעים כיום אך על הגנה על זהותו של מקור עיתונאי ועל הגנה על חומרים עיתונאיים אשר יש במסירתם כדי להביא לחשיפת זהותו של המקור".
אסנייהם כאמור טען גם לחסיון עיתונאי. השופטת קיבלה טענה באופן מצומצם, וקבעה שיחול רק למקרה של חלק מאמירות שנאמרו לא לציטוט בין פלדשטיין לאסנהיים: "יש להניח, כי לאורך שעות שיחה ארוכות בין עיתונאי למקור המרואיין על ידו מתקיימת שיחה חופשית ובלתי פורמלית בין צדדים אלו וזאת בעניינים מגוונים..".
עוד הוסיפה: "מטבע הדברים, יכול גם מרואיין, להיכשל בלשונו או לא לדייק באמירה או מסר שבחר לבטא או אף למסור מידע אותו הוא בוחר למסור לעיתונאי בלבד נוכח יחסי האמון והפתיחות שנוצרו ביניהם לפני או במהלך הריאיון. מרואיין כזה יכול אף שייסחף בלשונו וייגרר לאמירות ומסירת פרטים אישיים או אף להבעת עמדות משוחררת מדי אשר בדיעבד או אף תוך כדי שיחה הוא מבקש שלא ליתן להם פומבי. אני סבורה כי יש מקום לקבוע שאמירות מסוג זה תכללנה באותו מרחב שיח מוגן בין עיתונאי למרואייניו ומקורותיו".
"כך, למשל, אמירה שלא לציטוט הנוגעת לאירוע בילדותו של המרואיין או עניין הנוגע לצנעת הפרט שלו, יש להניח שיימצא כי אינם נוגעים לחקירה המתנהלת. זאת, להבדיל מאמירות הנוגעות ישירות לתכנים מרכזיים בראיון או לליבת החקירה ..או לצורך בדיקת גרסאות שונות אשר הצטברו בתיק החקירה, לרבות הערכת מהימנות של עד פוטנציאלי", סיימה.
התרעות פיקוד העורף