לראות את הטיזר לסדרה "ריסט" בקשת 12, כבר גורם לך לרצות להתמכר אליה, בלי להבין עד הסוף לאן היא מתפתחת. שם הסדרה תופס אותנו כבר מהקישקע, שכן איפשהו בחייו, כל אחד רצה להתחיל מחדש מתישהו, טאבולה ראסה, מצוחצחת וחסרת מעצורים טרם ההרגשה המוכרת, המדגדגת במעלה הגרון של ה"לא נעים".
הסדרה מספרת את הסיפור של גידי, נגד בשירות קבע ב-8200, המשרת 30 שנה ביחידה היוקרתית, אשר חווה פחד מוות בעקבות בדיקה שגרתית שעושה ומראה שהוא במצב סופני ובאופן טראגי, דווקא שהוא כבר מתחיל לפרוק עול ולחיות את החיים, כשאין לו בעצם מה להפסיד, יוצאת כל האמת וניתן דרור לכל התחושות. אבל אז מתגלה שהייתה טעות משנה חיים בבדיקה - גידי בעצם בריא לחלוטין, והוא צריך להבין כיצד הוא פועל מכאן - האם הוא ממשיך לעשות ככל העולה על רוחו או מקבל שיעור בשינוי את אורח חייו?
אדיר לוקח את האמת של הניואנסים הקטנים בשגרה האפורה של כולנו ונותן לנו הצופים סטירת לחי מצלצלת של "תתעוררו על החיים שלכם, לפני שיהיה מאוחר", וגורם לנו לנוע באי-נוחות בספה כשההבנה המרכזית היא - לא חייבת לקרות קטסטרופה כדי לחיות את החיים שאתה רוצה לחיות.
אדיר מילר נוגע בנושאים אקוטיים, המדברים אל כולנו: הורים מתבגרים, שצריך לדאוג להם, ילדים מתבגרים בדור הטיקטוק והאינסטוש שכדי לקבל לייקים יהרגו גם את ההורים שלהם, עמותות שנתרמות מכספים של הציבור, אהבת הסלבס המוגזמת ואי אפשר בלי - ויאגרה וסקס בגילאי ה-50 וכמה קשה זה לעבוד על תשוקה, כשיש יום קבוע בשבוע ליחסי אישות.
הסדרה אומנם מעוררת את המודעות של בריאות, אבל היא טומנת בחובה את כל החוויות עד המוות (כולל פרוטקציות ויחס מועדף בחלקת קבר). מדהים איך אדיר מילר מצליח להכניס את סיפור חייו בסדרת טלוויזיה של 50 דקות, הכוללת את השירות הצבאי ומדברת בין היתר על אביו ז"ל שהלך לעולמו. "ריסט" בעצם תופסת כל אחד מאיתנו בנקודה שבה אנחנו רוצים לעשות את התמורה בחיינו, וכן היא קורעת מצחוק, ברמה של לצפות בפרק פעמיים. בקיצור, רוצו לראות.
התרעות פיקוד העורף