אדר לא מתעלם מהגיל שלו כשהוא אומר "ריאיון סיכום", בשבוע הבא הוא יציין את יום הולדתו ה-80. "לא ניהלתי אורח חיים מי יודע מה, אבל עובדה - הגעתי עד הלום", הוא אומר. "החיים הם אוסף של מקרים וטעויות, ואני חוויתי הכל מהכל. ניסיתי הכל, טעמתי הכל, וזה עיצב את מי שאני".
בדרכו הוא שמח, אבל מה שקורה במדינה מכעיס אותו מאוד. "אנחנו נמצאים בתקופה נוראית, כאוטית", הוא אומר. "ב-2011, כשניהלתי את מסעדת פרונטו, פעם בשבוע הייתי פונה לסועדים ובקולי הרם אומר: 'גבירותיי ורבותיי, מצטער שאני מפריע לכם בארוחה, אבל אני מבקש שתפנימו ולא תשכחו שאנחנו בכאוס שלטוני'.
"שום דבר לא השתנה מאז, גם לא ראש הממשלה. חוויתי את כל מלחמות ישראל ומעולם לא זכורה לי תקופה כזו, המצב הולך ומחמיר, וזה מדאיג אותי. אני שמאלן, כשחייתי באיטליה לקחתי חלק במחאות הסטודנטים של 1968, הנפנו דגלים, יצאנו נגד מלחמת וייטנאם, הפגנו למען תמיכה בזכויות אדם, תנאים לסטודנטים, אידיאלים סוציאליסטיים, קראנו לשלום ואהבה. האמנו שאנחנו יכולים לשנות את העולם. כיום המציאות חמורה הרבה יותר, ולא רק בישראל, זה בכל העולם.
"המעגל הפשיסטי או הנציונליסטי שולט עכשיו וזה נוראי. הכסילות שולטת בעולם, וגם כאן. תסתכל בדיונים בכנסת, איזו שפה, איזו בהמיות, קללות, גידופים. אני מתגעגע לפוליטיקאים של פעם, הם ידעו לנהל שיחה וגם להתווכח בכבוד. בכנסת יש לך כיום רק פרחחים. בראש חוצות נעשים כאן מעשים לא חוקיים של שרים בממשלה, ואיך שלא תסובב את זה, הראש תמיד אשם. נתניהו תופס אותנו כבני ערובה".
מה שמרגיע את אדר הוא מנת קרצ'ופי אלה ג'ודיאה ("ארטישוק בנוסח רומא") ממסעדת ארנסטו, שם אנחנו יושבים לדבר. "אני רומאי לכל דבר ועניין", הוא אומר. "התקופה שבה חייתי באיטליה עיצבה אותי, אני חושב כמו איטלקי, חי כמו איטלקי ומרגיש איטלקי".
פה אני לא נשאר
את אהבתו הראשונה, הקולנוע, גילה בגיל 15: "דודה שלי הגיעה מאמריקה לביקור והביאה לי במתנה מצלמת 8 מ"מ. מעטים האנשים שהייתה להם אז מצלמה כזו. התחלתי לשחק איתה וזו הייתה התאהבות ממבט ראשון. רציתי ללמוד קולנוע, אבל הוריי הורידו אותי מזה".
בשנת 1964, אחרי שירות צבאי בשלישות ברמת גן, נסע ללמוד רפואה באיטליה בעידוד אביו. "הגעתי לאיטליה, תל-אביבי אידיוט שלא מבין מילה באיטלקית, ותוך כדי שאני לומד רפואה, התחלתי להתכתב באנגלית עם בית ספר לקולנוע ברומא והתקבלתי ללימודים", הוא מספר. "הקשר עם המשפחה אז היה דרך מכתבים, אז הצלחתי להסתיר מהוריי שנשרתי אחרי שנה מלימודי הרפואה ואני מחכה להתחיל ללמוד קולנוע".
כשפרצה מלחמת ששת הימים ואדר קיבל צו גיוס, הוא תפס מטוס ונחת בשדה התעופה ביומה האחרון של המלחמה. "בסופו של דבר לא לקחו אותי למילואים כי לא היה בי צורך, אבל אז פגשתי את הוריי והחלטתי לספר להם את האמת", הוא מספר. "הִנחַתי עליהם את הבשורה והיה כעס וגם עלבון, שאני יכול להבין".
אחרי השיחה עם הוריו חזר אדר לרומא והתחיל בלימודיו בבית הספר Centro Sperimentale di Cinematografia (מרכז ניסויי של קולנוע). "התאהבתי בתרבות, בשפה, באוכל ובאווירה, וזה שינה לחלוטין את חיי עד היום", הוא אומר. "למדתי בבית הספר לקולנוע במשך שלוש שנים, והודות לקליטתי המהירה לשפות השתלבתי די מהר באקלים החברתי שם, יצרתי חברויות חדשות והכרתי את החבר הכי טוב שלי, פיירו, שנפטר ב-2001".
אדר וקליינברגר הלכו לדרכם, ואדר, בדרך לא דרך, השיג את מספר הטלפון של סולה: "יצאנו לבלות במחשבה שאני חוזר לאיטליה. אמרתי ליהודית שנעשה מה שנעשה, אבל אני לא נשאר פה. מה שלא תכננתי זה להתאהב בה. די מהר היא נכנסה להיריון, ובהחלטה משותפת החלטנו להתחתן. לא האמנו במוסד הנישואים, אבל רצינו שההורים שלנו יהיו מרוצים".
אדר כמובן ביטל את התוכניות לשוב לאיטליה. במקום זה הם עברו להתגורר בבית ביפו העתיקה. כאשר בנם דניאל נולד, הסנדק בברית שלו היה אורי זוהר. דניאל כיום הוא במאי ובנם הצעיר, רועי, הוא שחקן ומוזיקאי.
אל תדברי על אריק
כשהכירו, סולה כבר הייתה שחקנית תיאטרון וקולנוע מפורסמת, שכיכבה בסרטו המצליח של אורי זוהר "שלושה ימים וילד". בהמשך השתתפה בסרטים נוספים, הבולט שבהם היה "שבלול" (1970), לצד חבורת לול, שהיא הייתה חלק ממנה.
"באחת הפעמים שיחקנו משחק שבו כל אחד אומר לשני דבר שהוא אוהב בו ודבר שהוא לא סובל בו. אני ישבתי ליד אורי. הוא פנה אליי ואמר: 'רפי, מה שאני אוהב אצלך זה שיש לך שיער שיכול לגרור מכוניות. מה שאני לא אוהב זה שאתה מחזיק יותר מדי זמן את הג'וינט ביד שלך ולא מעביר'.
אותי לא משמיעים
"לקחנו אותו לסיבוב לילי במועדוני תל אביב, והוא ביקש ממני להתארח אצלו בהופעה שקיים במועדון הרוקסן בתל אביב ולבצע יחד את השיר 'Hey Man' בעברית ובאיטלקית, בהדרן, בפני 2,000 איש. זה שודר בטלוויזיה האיטלקית, והרבה מחבריי האיטלקים לא הבינו איך הגעתי להופיע עם צוקרו הענק".
איטלקייה אסלית
"היה חשוב לי שהמסעדה תיראה במיטבה ותהיה עדכנית, מתוך החלטה שאני רוצה להיות כמו טרטוריה שכונתית ברומא", הוא אומר. "תמיד שאפתי שיהיו בה מנות מחומרי גלם הכי טובים, אבל בלי צִלחות בומבסטי. היא מעולם לא הייתה מסעדת שף".
שלום חנוך היה זה שעזר לו לחשוב על קונספט לימים ראשון ושני, הערבים החלשים של המסעדה: "לשלום היה רעיון שנקרא לזה 'דיבור בציבור'. ארגנתי מוניטור, מיקרופון והגברה, והיו באים משוררים צעירים וזה תפס והיה וייב מטורף. בלי פרסום ובלי כלום".
ב-2011 פתח אדר ליד המסעדה מעדנייה איטלקית בשם פרונטוסטרדה, אך היא נסגרה לאחר זמן קצר. גם מסעדת המזון המהיר שהקים, פרונטו קיוסק, כשלה מסחרית ונסגרה לאחר זמן קצר.
(חרף המאמצים הרבים של המוסף להשיג את תגובתו של פרנקל, היא לא התקבלה עד לשעת סגירת הגיליון. אם וכאשר תתקבל - היא תפורסם במסגרת הכתבה באתר מעריב אונליין)
לא ניגנתי על פי החליל
"'מאסטר שף' זו סטירת לחי מצלצלת שקיבלתי וזהו, החלטתי לראשונה לפתוח באמת את כל מה שקרה שם, אני כבר לא שומר על כבודם של המשתתפים שם", הוא אומר. "קודם כל, מהרגע הראשון קלטתי ששום דבר בתוכנית לא אמיתי במאה אחוז. רחוק מזה.
"היינו מתכנסים לפני הדחות המתמודדים, ואז במהלך הישיבות היו אומרים לנו במי לבחור ובמי לא, לא על סמך כישרון אלא על סמך מי עובר יותר מסך. 'תעבירו אותה, היא יותר טלוויזיונית', 'אל תעביר אותו, הוא לא ורבלי'. לא רצו שנשפוט על סמך כישרון הבישול. אני לא מריונטה ולא ניגנתי על פי החליל הזה, ולכן זה יצר לי לא מעט חיכוכים עם המפיקים מטעם חברת גיל הפקות, שהפיקה את התוכנית.
"היו מקרים גם שראיתי שמתעמרים בצוות ההפקה, בעובדים, צוות הצילום ועוד, פוגעים להם בתנאים מינימליים כמו הפסקת אוכל, וניסיתי לעודד אותם למרוד, לעשות שביתה. בניגוד לשופטים האחרים, שעלו לחדר שלהם בהפסקות, אני נשארתי לדבר עם צוות הצילום, ומה ששכחתי זה שכשאני מדבר, אז בקונטרול למעלה המפיק שומע במיקרופון את כל מה שאני אומר.
"כך הוא שמע כל מה שאני חושב עליו. היו גם מקרים שבהם באמצע צילומים צעקתי על אייל (שני - ד"פ), בגלל היחס שלו למתמודדת, וגם ירדתי על מיכל (אנסקי - ד"פ), שאמרה למתמודד בדיוק מה שהכתיבו לה לומר באוזנייה ולא מה שבאמת רצתה לומר. הצביעות הזו הרגיזה אותי".
ואז הוא אומר לי: 'יש לנו ידיעה שהטרדת מינית את אחת המלבישות'. זה נפל עליי כרעם ביום בהיר, מה לי ולהטרדות? הייתי כל כך בהלם. לא ידעתי איך להגיב. אמרתי לו שיביא אותה ונקיים עימות, אני רוצה לדעת במה מדובר.
"אפילו לא עשו לי שימוע, אלא פשוט פיטרו אותי ככה. אמרתי לו שזה שקר, לא היה ולא נברא, אבל הוא לא הקשיב לי. יצאתי מהמשרד, התקשרתי לעורך הדין שלי, והוא אמר לי: 'אל תגיד כלום, אני מטפל בזה'. למחרת בבוקר אני מתעורר ועשרות צלמים מחכים לי מחוץ לבית, ובמשך כמה ימים אני, אשתי ושני בניי היינו ספונים בבית ולא יכולנו לצאת. פתאום הפכתי, על לא עוול בכפי, לאיש השנוא ביותר במדינה.
"עורך הדין שלי שלח מכתב התראה לגיל הפקות, ופתאום שינו את זה מ'הטרדה מינית' ל'צרחתי על אחת העובדות', שקר מוחלט. כשזה לא עבד להם, פתאום המציאו שהגעתי שיכור להפקה. כל אחד מחברי הפאנל יוכל להעיד שזה שקר וכזב. רצו לסלק אותי, כי לא ניגנתי למנגינה שלהם אז הלבישו עליי תיק".
"את חיים אני מעריך. מיכל לא יצרה איתי קשר כשזה קרה, אבל מלכתחילה גם לא היו לי ציפיות ממנה, ולגבי אייל, ובכן, הוא בא לפרונטו במקום החדש שנפתח כחודש אחרי שפוטרתי מהתוכנית. אמרתי לו: 'אייל, אין לי זמן ואין לי רצון לדבר איתך'. הוא נזכר אחרי חודש לבוא? זה קצת מאוחר".
מהפקת "מאסטר שף" נמסר בתגובה: "מדובר בטענות ממוחזרות, חלקן בגדר הוצאת דיבה. להפקת התוכנית הגיעו תלונות על התנהגות בלתי הולמת של אדר על הסט, הפרטים ידועים היטב לאדר ולעורכי דינו. דבריו של אדר על מעורבות הפקה משוללי יסוד ונובעים ממניעים זרים ופסולים".
מה לי ולאופנה?
"שתינו כוס יין והוא אמר לי שאני נראה לו אדם מיוחד והזמין אותי לבקר בסטודיו שלו במילאנו. כשהגעתי, הוא אמר: 'בדיוק פנו אליי מישראל להתעניין בבית האופנה שלי'. אמרתי לו: 'אני אעשה את זה'. לא חשבתי לעומק, פשוט שלפתי. 'מה לך ולאופנה?', הוא שאל בפליאה, וסיפרתי לו שאני אוהב לגעת בכל מיני תחומים.
"הוא קלט את השיגעון הטוב שלי, והבין שזה הרבה מעבר לביזנס עבורי, אלא רגש ונשמה. כך הפכתי לנציג בישראל של בית האופנה שלו. פתחתי חנות בוטיק ברחוב בן יהודה. מאיה חנוך, הבת של שלום, עיצבה לי את החנות, שהייתה יפהפייה. אחרי שנתיים סגרתי כי הבנתי שלא רק שאני לא מרוויח כסף, אני גם לא מספיק מבין בזה כמו במסעדנות. מכרתי את העסק ויצאתי מזה בשן ועין".
ב-2017 גילו לאדר סרטן בשלפוחית השתן. "התחלתי להשתין דם, עשו לי MRI וגילו שצריך לנתח", הוא אומר. "למזלי מצאו את זה בשלב מוקדם ולא הייתי צריך לעבור כימותרפיה. לא הרגשתי כאבים לאורך התהליך והייתי די משועשע, כי בגדול אני מגדיר את עצמי כהיפוכונדר. אמרתי לבנים שלי שיהיה נחמד לכתוב על המצבה שלי: 'בסופו של דבר היה שווה'. החלמתי, וחזרתי לשגרה".
התרעות פיקוד העורף