זו לא עוד כותרת. זה רגע שמגדיר תקופה שתיחרט בדפי ההיסטוריה, לקראת שינוי פני המזרח התיכון כולו.
מדינה שלמה דרוכה. הורים מחבקים ילדים במרחבים המוגנים. מבוגרים יורדים שוב ושוב למקלט. חרדה קולקטיבית אבל גם תחושת הכרעה. ורק מסך אחד נותר חשוך. ערוץ 14 שומר שבת. ערוץ המשטר, בחר לנטוש את צופיו ברגעי המתח והסכנה.
כן, אותו ערוץ שמגדיר את עצמו פטריוטי, שמזוהה יותר מכל עם הממשלה ועם המחנה הימני, עם ראש הממשלה ועם נשיא ארצות הברית שהחליט להצטרף למהלך. דווקא ברגע שבו הוא אמור לעמוד בראש החגיגה האידאולוגית - הוא נעלם. צופיו, רבים מהם מהימין ומהציונות הדתית, נאלצים לחפש מידע במקומות אחרים בערוצים המבקרים את הממשלה. כי בשעת חירום, אין פריבילגיה לאידאולוגיה.
הרי פיקוח נפש דוחה שבת. כך קובע התלמוד הבבלי, ההלכה ברורה. הצלת חיים גוברת על איסורי שבת. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֲנִי ה'" (ויקרא י"ח, ה'), שדרשו חז"ל: "וחי בהם - ולא שימות בהם" (תלמוד בבלי, יומא פה, ע"ב). הזריז לחלל שבת לצורך הצלת חיים הרי זה משובח".
לא נסבל, לא נסלח, אלא משובח. האם יש מצב מובהק יותר של פיקוח נפש מהתרעות טילים ומלחמה רחבת היקף? אזרחים חרדים זקוקים למידע אמין ומיידי. לא לפרשנות פוליטית למידע. להנחיות. להרגעה.
אפשר לכבד אמונה. אפשר להעריך שמירת מסורת. אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות: ערוץ חדשות אינו בית כנסת, הוא שירות ציבורי לצופיו. גם אם הוא פרטי, הוא נושא באחריות ציבורית. זו אינה הלכה זו בחירה.
28 בפברואר 2026 ייזכר כיום של הכרעה צבאית ואסטרטגית. ייתכן שגם כיום שישנה את פני המזרח התיכון. אבל הוא גם ייזכר כיום שבו רוב התקשורת הישראלית עמדה בחזית המידע, וערוץ אחד בחר לעמוד בצד.
פטריוטיות אינה סיסמה. היא נבחנת ברגעי מבחן. וכשמדינה שלמה רצה למרחבים המוגנים, המסך לא אמור להציג שקופית.
צריך לומר את זה ברור: ערוץ 14 אינו "שומר שבת". הוא שומר על נרטיב ומתעלם מההלכה. ערוץ חדשות לא יכול להרשות לעצמו להציג שקופית, הבחירה לכבות את האולפן בשעת חירום אינה החלטה הלכתית.
הרי אותו ערוץ, שמקדיש לילות שלמים להתלהמות נגד מערכת המשפט, נגד התקשורת "השמאלנית", נגד האופוזיציה ונגד המפלגות הערביות - יודע היטב להפעיל מערכות דיגיטליות כשזה משרת את המסר. הוא יודע לפרסם, לתדרך, להסית, למסגר. אבל כשצריך לשדר התרעות, להנגיש מידע מציל חיים, להרגיע הורים וילדים - הדלת נסגרת. זו לא אמונה. זו ציניות.
ינון מגל, ברדוגו ושאר המגישים בערוץ? הם לא קורבנות של החלטה טכנית. הם הפנים של הבחירה. ערוץ שמציג את עצמו כאלטרנטיבה "אמיצה" למיינסטרים לא יכול להרשות לעצמו לברוח ברגע המבחן. אם אתה טוען שתקשורת מסוימת "בוגדת, מטעה, מסתירה, מרעילה", אתה חייב להיות שם כשהמדינה בוערת. אחרת, כל הרטוריקה על שליחות, על אמת, על לאומיות, מתגלה כחלולה.
הכאב האמיתי אינו על המסך החשוך. הוא על המסר: שהאידאולוגיה חשובה יותר מהאדם. שהמותג חשוב יותר מהצופה. והיעדרות בשעת מבחן היא עמדה.
התרעות פיקוד העורף