סדרת הספרים של צוהר מתרחשת סביב לוחמי שייטת 13 ונבנית כיקום רחב שבו כל ספר מתמקד בזוג אחר מתוך עולמם הצבאי. הספר הראשון, שמעובד כעת, הוא "כשהגלים מתחזקים"; אחריו דואט "חמש אצבעות על היעד" ולבסוף "להתאהב ולהישאר בחיים". הספרים זכו להצלחה מסחרית ודורגו ברשימות רבי המכר. אם הסדרה תצליח לצבור קהל, לא יהיה מפתיע לראות גם את יתר הספרים זוכים לעיבוד.
אך לא מדובר בסדרת טלוויזיה במובן המוכר, אלא בסוגה חדשה העונה לשם מיקרו דרמה - פורמט שמצולם לאורך, מיועד למסך הטלפון ונמשך דקות ספורות בכל פרק. בפועל זו טלנובלה דחוסה עם עשרות פרקים קצרים, עודפות דרמטית וסיום קטוע שמזמין את הצופה לעבור מיד לפרק הבא.
למרות הקלילות שבדקות המועטות והנוחות שבצפייה זמינה בטלפון, הצפייה בפורמט האנכי דורשת הסתגלות. אחד מחסרונותיו הבולטים הוא הפריים הצר שהצופה נחשף אליו. לא פעם קשה להכיל שתי דמויות זו לצד זו באותו שוט, והדיאלוגים, כמו רוב ההתרחשות, נקטעים ומתחלקים לפריימים נפרדים.
אילו פעם העין הייתה יכולה לשוטט במרחב המסך, היום היא נאלצת לעקוב בצייתנות אחר מה שמסומן לה. החוויה פחות אומנותית מטבעה, יותר טכנית ומצומצמת. הפריים כמעט ואינו מציע דבר מעבר להקפדה אנמית על סצנות מדויקות, שנועדו להעביר את נקודות המפתח של הפרק. לא פעם זה מתבטא בקלישאות מסומנות היטב: שיחה טעונה על הבר, שיח שותפות על קפה בבוקר או סצנה אינטימית בחדר השינה.
ייתכן שבעבור מעריצים אדוקים, שמבקשים בעיקר לראות את הדמויות האהובות מקבלות נוכחות מוחשית, החוויה תהיה נסלחת ואף מהנה יותר - במיוחד כשהעיבוד משתדל לשמור על נאמנות למקור, גם אם התוצאה אינה תמיד משכנעת.
"כשהגלים מתחזקים" הוא מקרה בוחן אמיץ, המבקש להנגיש לדור הצעיר חוויית צפייה אחרת, "מודרנית" יותר, אך בפועל מזכיר לא מעט אופרות סבון מסורתיות המשודרות בלופים בכבלים. הפורמט עצמו, הן באורכו והן בהיותו אנכי, עדיין דורש בחינה מעמיקה ומחשבה על סוגי התכנים שמתאימים לו באמת.
ובכל זאת, עצם הניסיון לעבד סיפורת ישראלית למסך הוא צעד משמעותי. השאלה כעת היא לא אם נכון לעשות זאת אלא כיצד לעשות זאת כך שהפורמט ישרת את הסיפור, ולא להפך.
התרעות פיקוד העורף