דבורי לא הסתיר את ההתרגשות - ניכר בכל איבר בפניו תחושת הגאווה הלאומית מהצבא המוצלח והמוביל בעולם. הוא דיבר בגאווה על חיל האוויר ועל המודיעין. לא רק כפרשן מבאי, אלא כמי שמרגיש חלק מהסיפור הלאומי.
החשיפה הדרמטית: המפקדה שלא ידענו עליה
ואז הגיעה אחת הכותרות המשמעותיות של הערב. יונית לוי דיווחה כי דובר צה"ל חשף תקיפה של מתקן גרעיני תת-קרקעי בפאתי טהרן. "תקפנו מפקדה גרעינית חשאית" - הציבור לא ידע על קיומה. כאן נכנס שוב ניר דבורי והעמיק: לאמ"ן זה לא היה סוד. המתקן היה מוכר ומפוקח מודיעינית.
זו הייתה אלגנטיות טלוויזיונית. אלא שהחזית התרחבה בזמן שידור - במהלך האולפן עצמו - לראשונה, ירי מלבנון למרכז הארץ. בלי ההתראה המוקדמת שהתרגלנו אליה מהירי מאיראן, אלא אזעקה של דקה וחצי ואירוע מסוג אחר. המציאות לא חיכתה לפאנל. זו הייתה תזכורת חדה לכך שהמלחמה רב-זירתית. שהעורף עדיין שברירי. שהדרמה אינה רק רחוקה ומופשטת.
ירון אברהם הוסיף כי סוכלו שני ניסיונות לפגיעה בדיפלומטים ושליחים ישראלים, וכי גורמי הביטחון הנחו לפנות מאיחוד האמירויות חלק מהצוות שאינו חיוני - מתוך הבנה שהם מטרה חיה. ושוב ניתן להבין שארגון המוסד הישראלי נמצא בכל מקום. זה כבר לא רק שמי איראן או גבול לבנון. זו זירה בינלאומית. דיפלומטית. חשאית. וידו של המוסד הישראלי נמצאת בכל עבר.
אולפן חדשות 12 אמש היה שידור של אחריות לאומית. ממלכתיות כמעט מלאה. פחות עימותים פנימיים, יותר הישגים מבצעיים. פחות פוליטיקה גלויה, יותר רמיזות אלגנטיות. מצד אחד - גאווה גלויה בחיל האוויר ובמודיעין. מצד שני - איזון זהיר בנוגע לקרדיט הפוליטי. ומעל הכל - תחושת ביטחון שהמערכת יודעת יותר ממה שהיא מספרת.
בין הקסם שבשמיים לעומק שמתחת לאדמה באתרי הגרעין, בין אחדות לאלגנטיות פוליטית, האולפן הצליח לשדר עוצמה - בלי לאבד מהממלכתיות. ובזמן מלחמה, זה ההישג התקשורתי המשמעותי ביותר.
התרעות פיקוד העורף