אבל זה לא הכול. פלג הביא חשיפה מטלטלת לא פחות על פרשה נוספת, הפעם מתוך סביבת לשכת ראש הממשלה. בכיר בלשכת ראש הממשלה חשוד באונס. פלג הסביר מדוע בחרו במשטרה לא להאריך את צו איסור הפרסום: על פי הדיווחים, האישה מסרבת להגיש תלונה, והתיק צפוי להיסגר. אלא שכעת הוסיף פלג נדבך מטריד וכבד: גורמי אכיפה סבורים כי מדובר בתיק חזק מאוד. הקורבן גוללה את הסיפור בפני החוקרים, אך כרגע מסרבת להתלונן, ועל רקע זה הוחלט לא להאריך את צו הפרסום - בניסיון לאתר קורבנות נוספים.
הכותרת הגדולה שהביא פלג היא כי לא מדובר במקרה בודד. למשרדי להב הגיע מידע מודיעיני על אישה נוספת שלכאורה הותקפה גם היא על ידי אותו בכיר. שני חשדות לאונס משתי נשים שונות - וכשזה מגיע לעבירות מין, שבהן הקושי הראייתי גבוה, מדובר כבר בתמונה אחרת לגמרי. לא אירוע נקודתי, אלא דפוס.
פליטת הפה של קושמרו
צחי הנגבי התייחס לאורניום המועשר באיראן, וניפץ את הסיסמאות של ראש הממשלה. לדבריו, לא מדובר ביעד בר-השגה בשלב זה, לפחות לא ברמה המבצעית, גם לא באמצעות פשיטה קרקעית אמריקאית. הנגבי הסביר כי גם אם האורניום קיים, המשטר לא יוכל להתקדם לתוכנית גרעינית ללא מרכיבים נוספים - יכולות המרה, צנטריפוגות - ולכן לא מדובר בנקודה קריטית כרגע.
המגיש דני קושמרו בחר הפעם לצאת לגבול לבנון כדי להביא תמונת מצב מהשטח. יש משהו כמעט סמלי בתמונה הזו: מגיש בכיר שמגיע לאזור מתוח כדי להראות לצופים מה קורה באמת, בזמן שרבים מהשרים עדיין לא הגיעו לשם. הפער הזה, בין מי שמדווח על המציאות לבין מי שאמור לנהל אותה, הפך לאחד המסרים החזקים של המהדורה.
כץ, שמחזיק בארבעה תיקים במקביל, הוצג כמי שנעדר מהזירה הבוערת ביותר - הצפון. כשנשאל מדוע לא הגיע עד כה, השיב: "בקרוב, יש לי את זה בלו"ז". התשובה הזו, על רקע שלושה שבועות של מציאות ביטחונית מתוחה, נשמעה מנותקת. נראה כי אלמלא הביקורת התקשורתית, הביקור כלל לא היה מתרחש. האם יש שרים שפועלים רק כשהמצלמה נדלקת? חדשות 12, במקרה הזה, לא רק דיווחו - אלא ניסו להשפיע.
ישראל זיו מול דדי שמחי
הדיסוננס לא נעצר בגבול הצפון. גם בכנסת סדרי העדיפויות מעוררים שאלות. במקום להתמקד במלחמה, עולים שוב נושאים פוליטיים - פיצול תפקיד היועמ"שית, ההפיכה המשטרית וחוק התקשורת. במקביל, נושא קריטי נדחק הצידה: ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר.
דווקא מול זה בלטה עדות אחת של נווטת קרב, שתיארה תרבות ארגונית אחרת. בצה"ל, טעויות נבדקות, מנותחות ונלמדות. האחריות אינה איום, אלא תנאי לשיפור. קשה שלא להשוות לגישה הפוליטית.
גם סוגיית הטרור היהודי עלתה, עם אמירה חדה מצד הרמטכ"ל: לא ייתכן שצה"ל, בעיצומה של לחימה, יידרש להתמודד גם עם עבריינות פנימית. אמירה ברורה, ערכית - שמדגישה את הפער בין הדרג הצבאי לבין הדרג הפוליטי.
התרעות פיקוד העורף