ה"פטריוטים" לא עצרו. לא התכנסו. לא שידרו את הכאב כפי שהוא. במקום זאת קיבלנו עוד ערב של אולפן שמסרב לשדר את המציאות הקשה, עם אותו טון, אותו קו, אותה התעקשות לא לראות את מה שקורה מחוץ לפריים. ולא כי הראייה שלהם מצומצמת - זו לא טעות בשיקול הדעת, אלא זו כבר שיטה, טקטיקה שנעשית באופן מודע ואכזרי, שמתעלמת מהציבור ואפילו מציבור צופיה, ורואה רק את טובת השלטון.
ינון מגל קרא אמש את הציוצים הקשים נגדו ומיהר להגיב שוב בבוז האופייני לו. במקום חרטה או הבנה, הוא השיב: "לא צריך לקשקש ולדברר כל שטות". האמת? הוא צודק - פצועים זה באמת שטות. אנשים שאיבדו את ביתם, בקטנה - לא צריך לתעד הריסות, לא לדבר על תקציב שנגנב, לא על חוק הגיוס, אלא רק לדבר על כמה גדול המנהיג שלנו. שמישהו ישלח את משרתי הכת הזו לגמילה בהולה.
הגיע הזמן שהאמת תיאמר: ערוץ 14, ערוץ התעמולה של המשטר, שמקדם שקרים, פייק והפצת שנאה ופילוג - בוחר שוב ושוב להעדיף נאמנות לשלטון על פני נאמנות לציבור צופיו, ולכן הוא מאבד את הזכות להיקרא כלי תקשורת.
יש משהו כמעט אירוני בשם התוכנית. "הפטריוטים" - הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: אנטי-ציונים. כי אם פטריוטיות היא דאגה לאזרחים, הכרה בכאבם, הבטה גם בכישלונות - אז אמש, הפטריוטים האמיתיים היו דווקא כל גופי התקשורת האחרים, שקטעו שידור, ירדו לשטח והראו את האמת כמו שהיא. ינון מגל וחבורתו נשארו באולפן, מנותקים, משדרים מציאות שלא קיימת, בזמן שהמציאות האמיתית התפרקה להם מחוץ לדלת.
התרעות פיקוד העורף