לפעמים צריך רעידת אדמה
פריווילג ורע לו
דמעות תנינה
בניגוד מוחלט לגל, הודיה מצליחה להביא משהו אחר - פחות מתאמץ, יותר נקי. השיחה שלה עם בן על הנטייה המינית שלה הייתה רגע חשוב, לא בגלל משהו דרמטי, אלא דווקא בגלל הפשטות. היא אינה עושה מזה עניין - פשוט משתפת. לשמוע שיחה על ביסקסואליות בפריים טיים זה דבר מרענן שלא רואים כל יום, והודיה עושה את השיחה הזו בצורה הכי נונשלנטית שיש.
גם בריב עם גאיה, הודיה מצליחה להראות מורכבות. היא מתפרצת, כן, אבל גם יודעת לחזור ולהתנצל. החלום על אחיה שנפטר והתגובה הרגשית שבאה בעקבותיו מוסיפים עומק לדמות שלה. זה לא רק עוד ריב על קפה - זה סיפור על כאב, על געגוע, על טריגרים. וכשזה יוצא החוצה בצורה כנה, זה יוצר חיבור אמיתי עם הצופה. כי זה אמיתי. הודיה גם אינה נותנת לגל לייצר עליה נרטיב. כשהיא שומעת שמנסים לצייר אותה כמובילת חרם, היא מתערבת מיד, מבהירה, ולא נותנת לזה להתפתח. יש בה משהו מאוד יציב, כזה שאינו מתבלבל מרעש. וזה בדיוק מה שעובד לטובתה - היא אינה צריכה להילחם על תדמיתה.
התרעות פיקוד העורף