בפתח דבריה אמרה: "ועכשיו, עכשיו זמן פרידה. זו פעם אחרונה שאני עושה את התנועת היד הזאת. בשבעה בספטמבר 2008, הכנתי דברי פרידה חברים. לפני שבע עשרה וחצי שנים, התיישבתי מול המיקרופון, זה היה באולפן שלוש של רשת ב׳ של כל ישראל. האות הזה היה ברקע, בפעם הראשונה אי פעם באוויר. זה היה יום ראשון, מבחינתכם זה היה סתם עוד יום, אבל אני מאוד התרגשתי, וסביר להניח שאפילו שמעו את זה בקול שלי.
"עבורי, ועבור הצוות יוצאי הדופן שליווה אותי, זו הייתה תחילתו של מסע - סליחה על הקלישאה, ארוך, מלא תלאות ומרתק. הדבר היפה בתוכנית אקטואליה יומית, (קצת כמו מלחמה), זה שאת יודעת איך את נכנסת ואין לך מושג איך את יוצאת. חשבתי שאני יודעת מה אני רוצה לעשות וגיליתי לאורך הדרך, שבכל פעם רצינו לעשות משהו אחר.
"וגם למציאות היה ויש סדר יומי שלה. גם לכם, המאזינות והמאזינים, הקהל העצום שליווה אותנו יום-יום, היה חלק אדיר במה שקרה כאן כל בוקר. אחד הדברים הראשונים שעשינו לפני העלייה לאוויר, היה לבחור את האות הזה שאתם שומעים ברקע, ולהחליט שאנחנו רוצות לעשות תוכנית אקטואלי אחרת.
"אנחנו, זה היה העורכת ואני. מה זה אומר בכלל, תוכנית אקטואלי אחרת? זו שאלה ששאלו אותי לא פעם, ואני הייתי עונה, פשוט תקשיבו. התשובה הייתה בתוכנית עצמה. אם הייתם איתנו ולו בחלק מ-17 השנים האחרונות, אני חושבת שאתם מבינים. השתדלנו להסתכל אחרת על מה שקורה סביבנו ובעיקר, השתדלנו להפוך את הסדר של סדר היום, ולשים בראשו, את הנושאים ואת האנשים שפחות מדברים עליהם ושפחות מדברים איתם. ולפעמים, אפילו הצלחנו.
"התוכנית שינתה אותי כאדם וכעיתונאית, והשינוי הזה הוא מתמשך. בשנים האחרונות הרגשתי יותר ויותר שאני רוצה להקשיב, ופחות להתווכח. שאני רוצה לספר את הסיפור שלכם ושלנו. ופעם אחר פעם ישבתי כאן באולפן הזה, והרגשתי שאני אוכל לדבר עוד רבע שעה לפחות אם לא יותר עם המרואיין או המרואיינת, אבל תכף פרסומות ובדיוק קרה משהו, ומה לא קרה כאן בשעתיים האחרונות, ואי אפשר, חייבים להפסיק, רק שלא תבוא אזעקה.
"אם יש משפט שלא בא לי להגיד יותר זה, סליחה, אני ממש ממש מתנצלת, אבל נגמר לנו הזמן, ותכף נגמר לנו הזמן. אני רוצה היום לספר חדשות ואקטואליה עם עומק, קשב וסבלנות לפרטים, וזאת בעצם הסיבה שאנחנו נפרדים היום כאן, במקום הזה, ברדיו, היומי, הלייב. דווקא בימים האלו, שכל כך קשה לברור מה באמת חשוב בשטף האינפורמציה האינסופי שאנחנו נמצאים בו. אני רוצה לזקק עבורכם בכל יום, אירוע, תופעה, סיפור אחד שחשוב לי ולנו להבין אותו. שאלה שממש מטרידה אותנו, או לפעמים פשוט משהו שממש מעניין אותנו, או מצחיק, או אפילו כיף. כיף ואקטואליה, אני מאמינה שזה יכול ללכת ביחד.
"ובדיוק בגלל זה, זו לא באמת פרידה. בקרוב תוכלו לשמוע אותי, עושה את זה, בפודקאסט אקטואליה יומי, ממש כאן, בכאן חדשות, ברשת ב׳ הבית, שתמיד יישאר הבית, שנשאר הבית. אבל היום, היום אנחנו נפרדים מ׳סדר יום׳. מתכנית שהייתה החיים שלי ושל כל הצוות המופלא, שעשה אותה כל השנים, במשך יותר מ-17 שנה. זו התוכנית האחרונה שלי, כאן בפורמט הזה, ואיכשהו, ברוח השנים האחרונות, גם הפרידה שלנו היא בזמן מלחמה. זה משהו שבאופן מצער התרגלנו אליו, בכמעט שלוש שנים האחרונות.
לסיום הודתה לצוות שליווה אותה לאורך השנים, והודתה בדגש למאזיני התכנית: "תודה לאלפי האנשים שפתחו בפנינו את הלב, וסיפרו לנו את הסיפורים שלהם. הקולות שלכם, מרואיינים ומרואיינות, היתוו את הדרך. ויותר מהכל, תודה לכם, מאזינות ומאזינים יקרים, שהייתם איתנו בשבע עשרה וחצי שנים של ׳סדר יום׳. אנחנו ניפגש בפרק הבא, וזה באמת יהיה בפרק הבא, זה יהיה פרק, ועד אז, בטח בימים האלה, תשמרו על עצמכם, איפה שאתם נמצאים. והיום השיר הזה ינוגן עד סופו, ואולי גם לא יהיו אזעקות? יאללה ביי, עד הפעם הבאה".
התכנית "סדר יום", שהחלה שידוריה ברשת ב' של קול ישראל ב-2008 ועברה ב-2017 לכאן חדשות במסגרת תאגיד השידור, הגיעה לשיעור חשיפה מרשים של כרבע מיליון מאזינים מידי יום, לפי סקר TGI האחרון לחציון השני של 2025 - זינוק של 16% לעומת החציון הראשון של השנה. לאורך כמעט שני עשורים הפכה התוכנית לבימה עיתונאית מרכזית, עיקשת וחסרת פחד, שאינה מהססת לאתגר מוקדי כוח ולהעניק קול למי שנדחקים לשוליים.
התרעות פיקוד העורף