וזה בדיוק המקום שבו אלירן מפספס לטעמי. כי במקום לעצור, לנתח, להבין מה קרה, למה הקהל הצביע לו פחות מאחרים הוא מתבצר. הוא אומר שהוא לא "חי בסרט", אבל כל ההתנהלות שלו מספרת סיפור אחר. הוא משוכנע שהוא היה דייר מוביל, שהוא עשה מספיק, שהקהל פשוט לא הבין. אבל האח הגדול לא עובד ככה. זו לא תחרות על מאמץ, זו תחרות על חיבה. ואם הקהל לא איתך - יש סיבה. השאלה היא אם אתה מוכן לנסות להקשיב, להתבונן פנימה ולשנות.
גם בדינמיקות מול דיירים אחרים צף אותו דפוס. מול ברנס, למשל, הוא משנה גרסאות - "טיקי טאקה" הופך מעקיצות קטנות לדבר חיובי, רק כדי להימנע מעימות. זה רגע קטן, אבל כזה שמחדד את התחושה שאלירן לפעמים מתאים את עצמו לסיטואציה במקום להיות עקבי בבית. ובתוכנית כמו האח הגדול, שבה כל פרט נבחן בזכוכית מגדלת, חוסר עקביות נראה כמו חוסר אותנטיות.
ובכל זאת, בתוך כל זה מסתתרת גם הזדמנות. כי הקהל אוהב סיפורי תיקון. הוא אוהב לראות דמות נשברת, מבינה, ומשתנה. אם אלירן יצליח לעבור את השלב הזה - לעצור, להקשיב, ולהתכוונן מחדש - הוא באמת יכול להפוך את הנרטיב. אבל אם הוא ימשיך להילחם במראה שהקהל מציב לו, הוא עלול להישאר בדיוק באותו המקום.
יורה לכל הכיוונים - ומפספס את כל המטרות
זוהר הוא סיפור של החמצה בבית, לדעתי. דייר שנכנס עם פוטנציאל ברור - יציב, ערכי, כזה שאפשר להישען עליו - אבל ככל שהעונה מתקדמת, הוא מתפזר. אין לו כיוון ברור, אין לו קו אחיד, ובעיקר אין לו עמוד שדרה בבית, לדעתי. וזה הופך אותו מדמות מבטיחה לדמות מתסכלת. הקושי הגדול עם זוהר הוא חוסר העקביות. רגע אחד הוא מתרחק מהודיה כי היא קרובה לבן, רגע אחר הוא נפתח אליה רגשית ואומר שלא הרגיש ככה מעולם. יום אחד הוא קרוב לגל, יום אחרי מתעלם ממנה. זה לא משחק מתוחכם - זה בלבול. והבלבול הזה מחלחל לכל מי שסביבו. גם הודיה וגם גל מרגישות את זה, וגם הצופה בבית כבר לא מצליח להבין מי הוא באמת.
בשיחה עם אלירן הוא לוקח את זה צעד קדימה ומתחיל לבנות תיאוריות. "כל הבית נגדנו", הוא אומר, ומכניס את אלירן ללופ של תחושת רדיפה. זה אולי רגע שנשמע דרמטי, אבל גם כזה שמראה עד כמה זוהר לא בלופ של הבית. כי בפועל הדיירים דווקא כן ניסו לגשת, לדבר, לתמוך. אבל הנרטיב שזוהר מייצר נוח יותר: אנחנו נגד כולם. וזה מתנגש עם זה שלזוהר ולאלירן יש הרבה חברים מבין שלל דיירי הבית.
גם מול גל זה מתפוצץ. היא מרגישה שהוא מתרחק, הוא מכחיש, ואז בשיחות אחרות מודה שהוא באמת לא נותן לה יחס. הפער הזה בין מה שנאמר למה שקורה בפועל מייצר חוסר אמון. וזה אולי הדבר הכי בעייתי לדייר - כי ברגע שהדיירים לא סומכים עליך, גם הקהל מפסיק. ובסוף, התחושה היא שזוהר פשוט נסחף. אין לו החלטות ברורות, אין לו קו שמוביל אותו, והוא מגיב יותר מאשר פועל. במקום להיות יציב בדעתו, הוא הופך להיות הנגרר של דיירים אחרים. וזה מה שהופך אותו, לפחות כרגע, לאחת האכזבות הגדולות של העונה מבחינתי, למרות שהיא רק התחילה.
רומנים בערמות
התרעות פיקוד העורף