זורה (היא סקרלט ג'והנסון, שהאל הטוב אמר למלאכים: זוזו, את זאת אני רוצה לעצב בעצמי) היא מעין שכירת חרב, ג'יימס בונדית ואולי - לא לגמרי ברור - גם מדענית בעצמה, נשכרת בסכום ענק בידי נציג חברת תרופות ענקית, מרטין קרבס, להוביל משלחת לאי ליד קו המשווה, שבו חיים דינוזאורים, במטרה להשיג דגימות דנ"א משלושה סוגי דינוזאורים, שמהן ניתן יהיה להפיק תרופה שתמנע מחלות לב.
סטיבן ספילברג, יוצר סרטי "פארק היורה" המקוריים, לא ביים את הסרט אלא שימש כאן כמפיק בפועל בלבד. הוא ישב עם התסריטאי על הכיוון העלילתי, שמר על הטאץ' של הומור לצד רגעי אימה ובאופן כללי חילק עצות לצוות ההפקה.
ספילברג היה ככל הנראה עסוק בפרויקטים אחרים. או שנשבר לו כבר מסרטי עידן היורה, כי מה שיצא מהסרט הוא לא משהו באיכות סדרת "עולם היורה". זה נראה יותר כמו עולם החלטורה. "עולם היורה: חיים חדשים" הוא סרט רע כמעט מכל זווית שתסתכלו עליו. הוא קמצני ומצומצם. העלילה דלה. יש בו מספר הדינוזאורים הנמוך ביותר ומספר המינים הנמוך ביותר מכל הסדרה.
אין בו ולו סצינה אחת שמשאירה את הצופה פעור פה מול הנוף הקדום שבו עדרי דינוזאורים מסוגים שונים רועים במרחב הירוק או נוגסים זה בזה. בטח שיש כמה סצינות שבהן הדינוזאורים מנסים לנגוס בחברי המשלחת ובמשפחה שבעל כורחה הצטרפה אליהם, אבל זו הארוכה שבהן היא חיקוי חיוור לסצינה בסרט הראשון שבה ידידינו הקדומים רודפים אחר חברי המשלחת בתוך מעבדה נטושה.
ישנם לא מעט צילומים שהם לא פחות ממחפירים. כמו בסרט דל תקציב שברור שהרקע החיצוני מתוך - נגיד, מכונית נוסעת, הוא הקרנת רקע נפרדת ומודבקת, כך גם כאן חולקת ההפקה עם הצופה בנדיבות קטעי הדבקות שקופים, גסים ומפליאים בעצם קיומם בסרט הוליוודי לכאורה נוצץ כל כך.
אפשר להניח שסקרלט ג'והנסון זכתה לתשלום שמן על השתתפותה בסרט. חלק מהתשלום, גם כן אפשר להניח, ניתן כתוספת בושה, אחרת קשה להבין את הטקסטים הקטועים והמוזרים שהונחו בפיה. ג'והנסון אגב היא הדמות העמוקה והמטופלת ביותר בתסריט, וגם היא אינה יורדת עמוק יותר מהאפידרמיס המפואר שלה, ככה שאפשר לתאר עד כמה אווריריות עד שקופות לגמרי הן הדמויות האחרות בסרט.
התרעות פיקוד העורף