כשיש קשרים לא צריך פרוטקציות, וכשלאבא שלך יש חוזה עם נטפליקס זה גם סידור לא רע. מצד אחר, הצפייה ב"שותפות" מגלה שהוא לכל היותר סרט סביר לצפייה, כך שאין מה לקנא יותר מדי. זה לא שהגישו לסנדלר הצעירה את המלכות על מגש של כסף.
בעיה נוספת היא היחס של הסרט כלפי הגיבורות, ובעיקר אחת מהן. זה מסוג הסרטים שמתעבים את הדמויות שלהם, ואולי אנשים בכלל, ועושה זאת בצורה לא הגונה. "שותפות" משתמש בתירוץ הקבוע של התרבות האמריקאית בשנים האחרונות - האצטלה שאם מישהו עשיר אז מותר לשנוא אותו ולהשפיל אותו, וזה כבר קצת מאוס, בטח כשזה קורה בנסיבות כמו כאן.
נחזור לנקודת ההתחלה, ונדבר על הנפוטיזם. סקורסזי הצעירה מגלמת את אחת הדמויות שהגיבורות פוגשות בתחילת הדרך, ולא מותירה חותם. מההופעה של סנדלר אי אפשר להתעלם, וצר לי לומר שלפחות הפעם היא מצדיקה כותרות כמו "הסנדלר הולך יחף". בעדינות אומר כי זו תצוגה לא מרשימה, שבמקום להועיל אף מזיקה, ואף תורמת לעוינות כלפי הדמות שבגילומה.
מי שבולטת ואף מצילה את הסרט והופכת אותו לשווה צפייה, היא קלואי איסט. ככל הידוע לי אין לה ייחוס משפחתי, אבל זה לא מפריע לה לחרוך את המסך, ממש כפי שעשתה בהופעות קודמות שלה. היא מחשמלת, מהפנטת, מסעירה, כריזמטית, ולעיתים אף טורדת מנוח.
באמריקה, לחלוק מעונות עם שותף או שותפה אחת לפחות זה כמעט מובן מאליו. בישראל אין תרבות קולג'ים כך שגם זה פחות נפוץ, ואחרי הצפייה ב"שותפות" הקהל המקומי בוודאי יברך על כך.
התרעות פיקוד העורף