ולמרות כל הדברים השליליים הללו, גל היא הנרטיב. בלעדיה העונה לא הייתה מתקיימת. בלעדיה, למשל, לא הייתה בולטת לנו ההתנהגות החיובית של אחרים, כי ההתנהלות הערמומית שלה בהחלט מבליטה את האור שבאחרים. בנוסף לזה יש לי גם כמה מילים טובות - גל חכמה, רהוטה, מחושבת, ומאוד מחויבת (אולי מחויבת מדי). היכולת של גל לייצר ריבים היא תכונה פנומנלית, ויש לה רגעים מאוד חדים שבהם היא מצליחה לתפוס את הסיטואציות בצורה מדויקת. אם כן, גל חייבת להיות בגמר, אבל לפחות בתרחיש שלי הייתי שמח שלא תנצח בו, מכיוון שהדרך שלה שלילית מאוד ומתריסה, הייתי שמח שאת המקום הראשון תיקח מישהי אחרת.
הדבר הכי טוב בשלי מבחינתי הוא שברגע שהמצלמה עוברת אליה אני מחייך. זו הדיירת היחידה בבית שהייתי מוכן לראות בכל רגע בתוכנית. שלי מצליחה להיות אחת הדיירות הכי אותנטיות: אין לה בעיה לטעות מול המצלמה, להראות פגיעות. שלי עוברת את תהליך ההתבגרות שלה מול המצלמה, ואין אותנטי מזה. וחוץ מזה, הסגנון הכל כך ייחודי שלה לא יכול להיות הצגה, צורת הניסוח התיאטרלית שלה שהופכת כל שיחה שלה לכל כך אייקונית. באמת שאם שלי לא הייתה קיימת היו צריכים להמציא אותה.
בנוסף, הודיה מדגימה לאורך העונה שהיא יודעת להיות חברה טובה. היא אף פעם לא התהפכה על החברים שלה, ותמיד משתדלת להיות שם בשבילם. עוד דבר מרענן לגביה בניגוד לטרנד הרווח של בנות שלא מסתדרות עם בנות אחרות, להודיה נוח בחברת נשים, היא יודעת לפרגן ולהעצים את הנשים סביבה באמת. לא סתם הודיה תמיד מוקפת באנשים נראה שבאמת כיף איתה ואנשים רוצים להיות בחברתה.
אבל מהצד השני, לטל באמת יש מורכבות מטורפת שהופכת אותה לדמות מאוד עגולה. בחדר האח הגדול היה לה מונולוג מאוד חשוב על זה שהיא לעולם לא הרגישה יפה, וכמה הבית הזה מטרגר אותה. גם הסצנות שבהן נפתחה וסיפרה על הבית שבו גדלה, על המחסור והמצוקה, הצליחו לעטוף את הדמות הקשוחה שלה גם בעטיפה רגשית ועמוקה. וזה מה שהופך אותה לדמות שחייבת להיות בגמר.
התרעות פיקוד העורף